תפריט נגישות






החנות למכשירי כתיבה בטהראן  כאן ועכשיו-סנטה מונטיפיוריהחנות למכשירי כתיבה בטהראן  

חוות דעת אישית-לי יניני

כאן ועכשיו-סנטה מונטיפיורי
HERE AND NOW-SANTA MONTEFIORE
חוות דעת אישית/לי יניני

בשנים האחרונות אני נתקלת ביותר ספרים וסרטים סביב מחלת הדמנציה, או אלצהיימר. אישית זו המחלה השנייה שאני חוששת ממנה ולדעתי לא רק אני.

בדמנציה ישנה ירידה בתפקודים הקוגניטיביים שפוגעת בהדרגתיות ביכולת החשיבה, ההתמצאות במרחב, בזיהוי אנשים, בביצוע פעולות שגרתיות יומיומיות ותקשורת עם הסביבה. המחלה כוללת בלבול, רוגז, חשדנות, התקפי אלימות, אובדן זיהוי בני משפחה קרובים, אדישות, חוסר יכולת לתפקוד עצמאי, ועד שהמוח מפסיק לתת את הפקודה "לנשום"!

המוח הופך לגבינת מחוררת ובכל יום החורים גדלים עד שנשארת מסגרת וגם היא קורסת!

קראתי את כל ספריה הקודמים של סנטה מונטיפיורי שתורגמו לעברית. סנטה מרבה לכתוב סיפורי משפחה, לקרב בין דמויות מגוונות, ולבנות דמויות עם דעות מסוימות שחוות שינוי תוך כדי הסיפור.

הפעם סנטה מונטיפיורי בחרה לכתוב על מריגולד פיין בסוף שנות השישים לחייה. מריגולד נשואה לדניס. הם אוהבים ומעריכים אחד את השני. יש להם שתי בנות בוגרות סוז ודייזי, ולאחרונה הצטרפה לבית המשפחה גם נאן – אימא של מריגולד בת ה-86. פניה של נאן חרושי קמטים אך מוחה צלול ושנון. נאן בחרה למכור את הבית שגידלה בו את שני ילדיה: מריגולד ופטריק, ועברה להתגורר עם מריגולד ודניס. היא התענגה על כך שיש מי שיטפל בה, ובמיוחד ממריגולד שהצטיינה בטיפול ונתינה.

מריגולד טיפלה בכולם ובכל הסובבים אותה. היא ניהלה חנות מכולת ותפעלה את סניף הדואר בכפר. הייתה חברה בארגוני צדקה וועדות של המועצה והכנסייה המקומית. בקיצור הטורבו של המשפחה. מריגולד לרגע לא חשבה שלמרוץ הזה יש גם קו סיום.

בתם סוז התגוררה בבית. חיה חיים נוחים, כתבה על אופנה, אוכל וליייף סטייל ברשתות החברתיות. בעיקר חשבה על עצמה ובילתה עם בן זוגה: אטיקוס-באטי. לעומתה דייזי למדה ועבדה במוזיאון נחשב במילאנו שבאיטליה, והתגוררה עם לוקה החבר שלה כשש שנים. הפער בין דייזי ולוקה, אילץ את דייזי לעזוב התא הזוגי ולשוב לכפר הולדתה. עם כל כאבי הפרידה של דייזי, מריגולד הייתה מאושרת ונהנתה מהאיחוד המשפחתי.

בתוך כל קפסולת המתיקות הזו קורה משהו... אימן של סוז ודייזי בעלת הזיכרון החד והצלול מתחילה לשכוח... היא שוכחת את התיק בכנסייה, לא שולחת חבילות שהייתה אמורה לשלוח, לא זוכרת היכן חנתה עם המכונית, אפילו שוכחת להגיע למדידות שמלת החופה של בתה. בהתחלה היא מסתירה את בעייתה וניגשת לרופא מבלי שאף אחד מבני המשפחה ידע. היא מתחילה להטיל ספק בעצמה ומתחילה לכתוב את מטלותיה בפנקס, אבל כשמריגולד שוכחת איפה היא הניחה את הפנקס אז זו כבר בעיה!

אט אט המשפחה מתחילה להבין שמריגולד במצוקה ובני המשפחה מוצאים את עצמם מטפלים במריגולד.

כיצד דניס התמודד עם המחלה של מריגולד?
איך נאן והבנות: סוז ודייזי קיבלו את המצב החדש ונרתמו לסייע?
איזה שינוי עברו הדמויות?
כיצד מחלתה של מריגולד השפיעה על כל אחת מהדמויות?
כיצד אנשי הכפר קיבלו את השיני?

אהבתי את הדמויות ואת הכתיבה הרגישה ובגובה העיניים, על נושא כל כך קשה, ועל אחת כמה וכמה לבני המשפחה המטפלים במטופל.

ליבי היה עם המשפחה ובמיוחד עם דניס, הבעל התומך שפתאום ראה לנגד עיניו איך מריגולד אהבת חייו, משתנה ותאי מוחה נושרים כל יום.

אי אפשר להתעלם מדמותה של נאן וחוש ההומור שלה. נאן הצליחה מעת לעת להעלות חיוך על שפתיי ולהוריד עומס מהעלילה.

ספר מקסים ומכמיר לב על מארג משפחתי, עם דמויות שנכנסות ללב, ולמרות מורכבות הנושא יש בו גם אופטימיות ותקווה.

בסוף הספר סנטה מונטיפיורי כותבת כיצד ליקטה את הרעיונות לדמויות שאיכלסו את דפי הספר.

אני לא הצלחתי להניח את הספר מידיי ובכל רגע פנוי קראתי.

בשורה התחתונה: "לחולה דמנציה אין עבר! בשבילו יש רק מה שנמצא כאן ועכשיו!"

ממליצה בחום.

לי יניני

ידיעות אחרונות-ספרי חמד, פרוזה-תרגום, מאנגלית: דנה אלעזר-הלוי, 410 עמודים, 2022