אפלטון מתוך ויקיפדיה

ההישגים הספרותיים המרשימים ביותר מן המאה הרביעית לפני הספירה היו בתחום הפילוסופיה. מבין הפילוסופים היוונים הרבים שפעלו באותה התקופה, מתבלטים שלושה משכמם ומעלה: סוקרטס, אפלטון ואריסטו. קשה להפריז בתיאור השפעתם על הציוויליזציה המערבית בכלל.

סוקרטס עצמו לא כתב דבר, אבל הגותו ידועה לנו בזכות ציטוטים ותיאורים נרחבים שלה בדיאלוגים של אפלטון, בכתביו של קסנופון ובחיבורים אחרים. סגנון הכתיבה של אפלטון ניכר ביופיו, המזדהר גם מבעד לתרגום. כתביו מקיפים את כל חוויותיו של בן-אנוש. הידוע מבין הדיאלוגים הוא "המדינה", חיבור ארוך למדי. בנוסף, קיימים גם חיבורים קצרים רבים, ביניהם פיידרוס וכארמידס, הכוללים את שיחותיו של סוקרטס בעל העין החדה והבוחנת עם חבריו, בנושאים רבים ומגוונים. בדיאלוגים המאוחרים באה השקפת עולמו של אפלטון עצמו לידי ביטוי, תחילה בדברים שהוא מייחס לסוקרטס ולבסוף בדיאלוגים הדומים יותר למסות, שסוקרטס נעדר מהם כליל.

מתוך ויקיפדיה
 

התיאטרון ביוון העתיקה (השירה הדרמטית היוונית), התפתח והגיע לשיאו בסוף המאה ה-6  ובמהלך  המאה ה- 5 לפנה"ס  ומרכזו היה באתונה. שירה זו השפיעה רבות על הספרות המערבית כולה והתוותה את יסודות הספרות הדרמטית עד ימינו.

הטרגדיה (מיוונית:Τραγωδία) היא מחזה - יצירה ספרותית בעלת עלילה, אירועים וחוויות עזות. הטרגדיה התפתחה ביוון הקדומה מן המזמורים שבהם ליוו את קורבן התיש בחגו של דיוניסוס. שני הסוגים הספרותיים העיקריים בדרמה היוונית הם הקומדיה והטרגדיה, שמהוות ניגוד אחת לשנייה.

הטרגדיה דנה בשאלות יסוד של הקיום האנושי: מה הם גבולות הסבל והייסורים שבהם יכול האדם לעמוד? מדוע העולם הוא כה בלתי צודק? הטרגדיה עוסקת ביצרים אנושיים בלתי נשלטים כגון: גאווה, תשוקה ושנאה. הטרגדיה מסתיימת באסון צפוי מראש, ועלילתה רצופה במשברים, עליות ונפילות של הגיבור כנגד הגורל והאלים.

קומדיה היא שימוש בהומור באמנויות הבמה. המונח משמש גם לתיאור הופעה הנשענת ברובה על הומור.

על-פי אריסטו הקומדיה היוותה התפתחות מאוחרת למזמורים הפאליים, שנכתבו עבור דיוניסוס אל הפריון – לטקסי הפריון. בטקסים אלו היו ריקודים עם סמלי פאלוס וכן שירים גסים שמטרתם הייתה לעורר את יצרי הטבע והאדם. התפתחותה המשוערת של הקומדיה היא מהמזמורים הפאליים - דרך מערכונים קצרים ללא קשר רעיוני ביניהם, ולבסוף סיפור עם עלילה רצופה השומר על אפיוני הקומדיה.

מתוך ויקיפדיה

ויקישיתוף

בנימין זאב תיאודור הרצל (בגרמנית : Theodor Herzl, בהונגרית: Herzl Tivadar ) נולד ב -  2 במאי 1860 בבודפשט שהייתה בזמנו באוסטרו-הונגריה למשפחה יהודית משכילה ומעורה בחברה הכללית. . הוא נפטר ב- 3 ביולי 1904.

תחילה למד בבית ספר יהודי ואחר כך בגימנסיה כללית. בנערותו עבר עם משפחתו לווינה, שם החל ללמוד משפטים ב 1878, וסיים ב 1884כדוקטור למשפטים. הרצל עסק במקצועו רק שנה אחת, ומאז התמסר כמעט לגמרי לעיתומאות, תיאטרון, וספרות.

בשנת 1896 פרסם הרצל את ספרו "מדינת היהודים" (יודנשטאט), שבו הציע פתרון מעשי לבעיית היהודים ולחוסר יכולתה של אירופה לפתרה. בספר זה הדגיש שעל מנת להגשים את הרעיון יש להשיג הכרה בינלאומית ומשפטית בזכויות העם היהודי על ארץ משלו (בלי לנקוב בשמה).

הרצל  זכה בעם ישראל לכינוי "חוזה המדינה", הוגה רעיון הציונות המדינית ומייסד הציונות כתנועה לאומית מדינית.

את דמות המדינה היהודית עיצב הרצל בשני ספריו: מדינת היהודים ואלטנוילנד.

מתוך ויקיפדיה

• המפלגה הנאצית: מפלגה לאומנית ששלטה בגרמניה בשנים 1933-1945, תחת הנהגתו של אדולף היטלר. הייתה בעלת משנה סדורה, שעיקריהלאומנות פאן-גרמנית, גזענות ובמיוחד אנטישמיות, טוטליטריזם מוחלט, אנטי-ליברליזם, אנטי-דמוקרטיה ואנטי-קומוניזם. הביאה לפרוץ מלחמת העולם השנייה ולשואת יהודי אירופה.

• גרמניה הנאצית: כינוי לגרמניה בתקופת השלטון הנאצי (בשנים 1933-1945).

• נאציזם: (קיצור של נאציונל-סוציאליזם, בגרמנית: Nationalsozialismus או בקיצור Nazismus) הוא כינוי לאידאולוגיה שפיתחה המפלגה הנאציונל-סוציאליסטית (הנאצית) בגרמניה בשנות ה-20 וה-30 של המאה ה-20. האידאולוגיה הנאצית כללה השקפה גזענית בדבר עליונותם של "גזעים" אנושיים מסוימים על פני אחרים, ודגלה בדיכוי ואף השמדה של "גזעים נחותים", לעומת שמירת ה"טוהר" של "הגזעים העליונים".

קרא עוד

ויקיפדיה