(מתוך "ערדניק", אתר העיר ערד. כתב עופר סלע, מנהל הספרייה העירונית ערד)
אנחנו רוצים לבקש סליחה ממאות ספרים שלא נקלטו בספריה.
בישראל מתפרסמים מעל 6,000 ספרים בשנה בשפה העברית. הספריה הלאומית בירושלים מחויבת להחזיק כל ספר בשפה העברית בשני עותקים, אבל ספריה עירונית לא יכולה מבחינה תקציבית וטכנית לרכוש את כל הספרים.
כמעט כל ספר חדש שיוצא לאור מגיע לספריה לבדיקה ועיון. לאחר התייעצות עם הצוות אנו מקבלים החלטה "חיים" או "מוות"-
חיים, הווה אומר, כניסה לקטלוג הספריה ואפשרות להשאיל את הספר לקורא. מוות- החזרת הספר לספק. אנו משתדלים לקלוט ספרים רבים ככל האפשר ולתת להם את הצ'אנס שהם לא מקבלים בחנויות הספרים. ספר שלא נמכר בקצב משביע רצון עלול לרדת ממדפי החנויות לאחר פחות מחודש, בספריה הוא יהיה זמין לקוראים למספר שנים. מה עדיף - עוד עותק מספר רב מכר שהקהל ממתין לו? או ספר חדש שאיש לא מכיר וסופר שאיש לא שמע? עוד רומן רומנטי - או אולי ספר שירה מודרנית? ספר עיון עב כרס בנושא זה או אחר - או ספר פסיכולוגיה פופולארי שנותן טיפים לחיים מאושרים? ההתלבטות קשה...אני בטוח שפה ושם אנו חוטאים, לא במכוון, לסופרים ולספרים ומשתדלים לתקן זאת על ידי הקשבה לרחשי הציבור והזמנת ספרים בהתאם לביקוש.
אנחנו רוצים לבקש סליחה מספרים שהוצאנו מהמלאי.
המקום בספריה צר מלהכיל את כל הספרים ולא אחת אנו עושים דילול במדפים ומוצאים מהמלאי ספרים שלא הושאלו מזה תקופה ארוכה. הדילמה קשה- כל ספר שיוצא מהמלאי קורע אותנו מבפנים ובכל זאת למרות הכאב אנו מפנים מקום לספרים חדשים. אז זה הרגע לבקש סליחה מהספרים שהחלטנו להוציא מהמלאי מהסופרים שכתבו את הספרים בזיעת אפיים ועתה בלחיצת כפתור אנו מוחקים אותם מהקטלוג.
ובנימה אישית אני מבקש סליחה מדויד גרוסמן.
אינני מכיר אותו באופן אישי (לצערי) ובכל זאת אני מבקש סליחה מהסופר דויד גרוסמן שלא הצלחתי לסיים את ספרו "אשה בורחת מבשורה". "רב מכר, ספר מופת, היצירה החשובה ביותר שנכתבה השנה" זעקו הכותרות במדורי הספרות בעיתונים ולמרות זאת התייאשתי בעמוד 127. מה זה אומר עלי? מה זה אומר על הספר? למה אני מסתובב בתחושת החמצה, בתחושה שחטאתי באופן אישי לסופר? מקווה לנסות שוב בקרוב.
עופר סלע
