תפריט נגישות






eynaimzofot  עיניהם צופות באלוהים - זורה ניל הרסטון eynaimzofot

סקרה את הספר: לי יניני 

 

הרומן "עיניהם צופות באלוהים" פורסם בשנת 1937, סובב סביב ג'ייני קרופורד, ומתרחש בדרום ארצות-הברית של ראשית המאה העשרים, לאחר ביטול העבדות ותחילת חקיקת חוק ג'ים קראו ("נפרדים אך שונים").

יסודו בחיפוש אחר אהבת אמת וזורה ניל הרסטון מטיבה לתאר בעדינות, ברגישות עם מסרים, וביקורת פוליטית בנוגע לאדם הצבעוני, ומעמדה של האישה באותה תקופה.

זורה ניל הרסטון נועצת את עיניה בקורא ומציפה קונפליקט, בין עצמאותו של האדם, לבין המוסכמות החברתיות, ועל אחת כמה וכמה שמדובר באישה צבעונית ללא גבר. גיבורת הספר כאן אינה מוותרת ומתעקשת. ג'ייני בת כ-40 ללא ילדים ולאחר שלושה פרקי נישואים. עובדה המעוררת שאלה גדולה ומעניינת; מדוע ג'ייני ויתרה על אימהותה ומאידך גיסא, מעניין שגם לסופרת לא היו ילדים. עובדה המעידה על כך שברומן הזה, תמצאו פיסות מידע אוטוביוגרפיות של הסופרת.

סיפורה של ג'ייני קרופורד מסופר לפיבי ווטסון (חברתה הטובה), והקורא סופג את הסיפור בהבזקים, בשלושה פרקים, בהתאם לנישואיה לשלושה גברים שונים.

מעט על העלילה

לאחר מלחמת האזרחים הסבתא הרתה לאדונה הלבן. הסיטואציה אילצה אותה לברוח עם ביתה ליפי. ליפי נאנסה על ידי מורה לבן בבית ספרה, וילדה את ג'ייני. החוויה הטראומתית גרמה לליפי לנטוש את ג'ייני אצל הסבתא. שהסבתא נחשפה לאירוע מסוים היא החליטה לשדך לנכדתה את לוגן קוליקס-בעל חווה מבוגר. נישואים אלה לא צלחו. לאחר פטירתה של הסבתא ואכזבתה של ג'ייני מנישואיה, היא ברחה עם ג'ו סטרקס שעם הזמן הפך לראש העיר. סטרקס רואה בג'ייני רכושו הפרטי ולא חוסך את שבטו. גם כשחלה במחלה סופנית הוא לא חדל מהתעללותו המילולית. לאחר ההלוויה של ג'ו סטרקס, ולמרות החופש לו זכתה ג'יניי, היא התחברה לטי קייק הצעיר ממנה בלמעלה מעשר שנים. נישואיהם נהרו בעליות ומורדות אך אף על פי, יחדיו הם הפכו לטבור של חיי החברה במקום מגוריהם

אירוע מכונן גרם לג'ייני להרוג את טי קייק לשם הגנה עצמית. היא הועמדה למשפט והמושבעים שכולם שהיו לבנים זיכו אותה. לאחר זיכויה היא שבה למקום מגוריה הקודם "איטונוויל", וחשפה שמפיצים עליה שמועות זדוניות.

הכתיבה של זורה ניל הרסטון מזכירה ציור. במכחול סופרים ובמלאכת מחשבת, היא מציירת את ציור חייה ומציגה אותו בפני הקורא.

במהלך מלאכת הקריאה הקורא נחשף לתקופה, להווי הקהילה, חוקי ההפרדה, הגזענות, ועוצמתה של האישה השחורה. 

לתשומת ליבכם, ג'ייני בכלל לא ידעה שהיא שחורה, עד וכאשר בגיל שש, היא ראתה את עצמה בתמונה, בה היא ניצבת ליד ילדים לבנים, שאיתם גדלה בבית שהסבתא עבדה בו.

לג'ייני היה כושר לתרגם את הרגשותיה, תפיסותיה ותחושותיה למילים. רק מהפתיח אפשר להתאהב בה. "אוניות במרחק נושאות על סיפוניהן את משאלות ליבו של כל אדם. יש אנשים שהן מתקרבות אליהם עם הגאות. אצל אחרים הן נשארות תמיד בקו האופק, לעולם לא מחוץ לטווח הראייה, לעולם לא מגיעות, עד שהצופה מוותר ומפנה מהן את מבטו בהשלמה, חלומותיו גוועים בלעגו של הזמן. כאלה הם חייהם של בני האדם". (עמוד 9) 

כיצד הסופרת מתארת את האיש הלבן ועורכת השוואה? "... מתוקה שלי, האיש הלבן הוא השליט של הכול, לפי מה שאני יודעת, אולי רחוק-רחוק מכאן, אחרי האוקיינוס, יש איזה מקום ששמה האיש השחור מחליט, אבל אנחנו לא יכולים לדעת כלום חוץ ממה שאנחנו יכולים לראות. אז האיש הלבן זורק לרצפה את כל המשא ואומר לאיש השחור להרים את זה.".... ומה לגבי האישה השחורה? "האישה השחורה היא הפרד של העולם, לפי מה שאני יכולה לראות. אני התפללתי שבשבילך זה יהיה אחרת. אלוהים, אלוהים, אלוהים!" (עמוד 25)

בסצנה נוספת מתואר כיצד אחרי סופת הוריקן, השלטונות אילצו לקבור את המתים הלבנים בארונות עץ, ואת המתים השחורים הניחו בקבר אחים. מזעזע, מבעית, מחריד, מקומם ומה לא?!!! 

הספר נכתב בניב מדובר של אזור פלורידה והסביבה ולא באנגלית תקנית, עובדה שהקשתה על תרגום הספר. לאור עובדה זו, אני מורידה את הכובע בפני רעות בן-יעקב המתרגמת, שילדה כאן עבודה נפלאה.

ב"אחרית דבר" נכתב שהביקורות על הספר בשנת פרסומו – 1937 היו חלוקות. רק בשנת 1975 הסופרת אליס ווקר (הצבע ארגמן), פרסמה את המאמר In Seearch for Zora Neale Hurston ב-Ms Magazine. במאמר זה אליס ווקר התעכבה על מאמצי החיפוש שלה אחר קברה של הרסטון. בסופו של דבר היא מצאה את הקבר וסימנה בו נקודת ציון. אליס ווקר פרסמה ביבליוגרפיה מעבודותיה המרכזיות של זורה ניל הרסטון, וזו עוררה עניין מצד האקדמיה וההוצאות לאור. למעשה בפעולות אלה אליס ווקר הקימה את זורה ניל הרסטון לתחיה. 

הספר "עיניהם צופות באלוהים" הינו ספר אוניברסלי, אקטואלי גם לימינו, שזור בפנינים, תובנות ומציף את הפמיניזם של האישה השחורה

מה בסך הכול ביקשה ג'ייני? אהבה, חום והגשמה עצמית! כל כך פשוט ...

מרטין לותר קינג אמר: "אני רוצה להיות אחיו של האדם הלבן, לא הגיס שלו"... שהספר "עיניהם צופות באלוהים" פורסם, מרטין לותר קינג היה רק בן 8, והמשפט הזה נאמר על ידו מספר שנים לאחר פרסום הספר... ועכשיו אחרי שקראתם את מה שכתבתי כאן, תהרהרו על התקופה שהספר הזה פורסם

אל תוותרו על הספר הקסום והעמוק הזה. הוא זועק ומסריו עדיין רלוונטיים למאה ה-21!!! (לצערנו). 

לי יניני

הכורסא, פרוזה תרגום, 246 עמודים, 2017

על מועדון הקוראים שמעתם?

באמצעות מועדון הקוראים של אגרון, הספריות שלנו שומרות על קשר עם הקוראים שלהן הצטרפות לתכנית