תפריט נגישות






kotevet  אם את כותבת אל תמחקי - גלית אבגי כהןkotevet

ספר עוצמתי ומטלטל, מגולל בגוף ראשון, על התמודדות של זוג עם מחלת הסרטן של בן הזוג.

לא קל להמליץ על ספר העוסק במחלה הנוראית הזו, ולכן אני ממליצה מראש להתחמש בתעצומות נפש.

גלית כותבת בשנינות, בישירות ובעיקר נוגעת. מילותיה מלטפות ובד בבד דוקרות את נימי הלב. בגבורה רבה היא נאבקת יחד עם בעלה במחלה, לרבות הנספחים הנילווים אליה. גלית משרטטת מאבק מתיש וכואב, של אישה שלא רואה את האור בקצה המנהרה. היא עצובה, מרגישה מיותרת ונטולת תקווה, כשאין תקווה, הכול תפל וחסר משמעות...

המילים נכתבות מלב ליבה של גלית, הן משוחות במכחול, ובגובה העיניים. גלית מצליחה במילותיה לחלחל לקרביים של הקורא, תוך כדי הגשת בוקסים קטנים וחדים, שמותירים כתמים כחולים שטופי דם.

הקשר בין בני הזוג אמיתי, ייחודי, פוצע, מייסר, ומכאיב עד כדי כך, שמצאתי את עצמי בחלקים מסוימים עם עיניים מעורפלות.

קראתי את הספר כיומן, וכל דף היה בשבילי עוד יום, ספוג ברגש, עם אלמנטים ביוגרפיים, ורווי באמוציות ובעיקר התמודדות עם סוף...

כשקוראים את המילים הללו, מפנימים עד כמה החיים נזילים. היום אתה כאן, מחר אתה שם, ולא בטוח אתה יודע מה זה ואיפה זה שם...

קטעים רבים נקראו על ידי יותר מפעם אחת. אהבתי, וכאבתי יחד עם גלית אבגי כהן.

להלן אחד הקטעים מעמוד 159. בחרתי דווקא את הקטע הנוכחי, משום שהוא נקרא על שם הספר, ויש בו המון....

רצית לקרוא אותי.
ואני מחקתי,
כדי לשמור על עצמי.
קראתי את מה שכתבתי לך,
ודמעה בצבצה.
הבנתי, אסור שתקרא.
בעת האחרונה, הפכת קשה נורא.
נסגרת. התכנסת בך.
מה תקרא?
הרי במילא לא תשיב לי מילה.
מה תקרא?
כמה אני אוהבת אותך?
מה תקרא?
כמה לא ברור לי כרגע, ה"בינתיים" ביני לבינך?
מחקתי. כדי לשמור עליי ממך.
"אם את כותבת אל תמחקי," ביקשת יפה.
ואני מוסיפה,
"ולכשתקרא, תן תוקף למקדש הזה, שלי ושלך."
בשורה התחתונה: "חיה את היום כי אולי אין מחר".
מומלץ לקוראים שיש להם תעצומות להתמודד עם בליל רגשות כל כך מורכב
לי יניני
הוצאת ספרי ניב, פרוזה, 164 עמודים, 2017

כריכה אחורית
רזית נורא. זה החמיא לך אבל איך אדם לא נוגע, ומצליח להכניס לגופו קצת אנרגיה טובה? רציתי לשבת לידך ולהאכיל אותך כמו תינוק עם סינר על צווארך. אווירון אווירון תפתח כבר את הפה שלך. תרצה עוד... תתלכלך. תיהנה ממה שמוגש לך. בכפית, הייתי מאכילה אותך. בכפית ועוד אחת מגישה לך. היית עצור. היית אצור. אז באתי אליך, גברת עם סלים. כמו איזו זקנה עם שקיות ניילון עמוסות לעייפה. ניסיתי שזה יהיה אלגנטי, אז שקית של בית האופנה 'מנגו' כיכבה. צילמתי אותה. צנצנות צנצנות סחבתי לך. ואספת אותי. ונישקת אותי. והרחתי אותך. וחייכתי לך. ורציתי לבכות לידך. והחזקתי את עצמי כדי לשמח אותך. וככה, באתי ברביעי לקראתך. ושמחת בי נורא. והקשבת לי בשקיקה (למרות שלפעמים ברחת לסיגריה שלך וללבד שלך. ראיתי, ואני יודעת, אבל מילה לא אמרתי לך), ושתינו קפה. ואני אכלתי גם עוגיית ריבה קטנטנה. וקרני הבוקר והשמש והשקט עטפו אותנו. ואני ראיתי אותך. מקווה עכשיו שתיכנס בך קצת שמחה". (מתוך הספר)
"אם את כותבת אל תמחקי" מאת גלית אבגי-כהן בהוצאת "ספרי ניב" הוא ספר אמיץ של אישה אמיצה שרואה לעומק את הגבר שאהבה נפשה כשהוא נאבק על חייו. הספר מעלה שאלות על חשק, תשוקה, אהבה, מלחמה מתישה במחלת הסרטן הארורה ועל ההחלמה שנמצאת בקצה החשכה. בשפה פשוטה ומלאת רבדים מתארת הסופרת באומץ כיצד נושרות הקליפות, כמה עוצמתי הוא בליל הרגשות וכמה סבוכה היא ההתמודדות הגדולה והקשה לחוד וביחד. גיבורי העלילה הם איש ואישה. גבר ואישה בשנים הבוגרות של החיים, חברים טובים, בקשר מאוד מיוחד ועדין, אמיתי, כן, פתוח וכואב.
בכתיבה ישרה שלא סוטה קדימה או אחורה ונצמדת להווה שמביא עמו חולי אל קשר חזק הנרקם בין גבר לאישה, פותחת בפנינו המשוררת והסופרת גלית אבגי כהן יומן אהבה - יומן מחלה. הוא מתאר בעצם רגעים, הרבה רגעים בתוך קושי - בתוך עולם שחרב. איך צומחים משם? איך נשארים בחיים? איך מפחדים לאבד? מהמוות? כמה שכול אפשר בבת אחת להכיל בנפש, בגוף והוא יומן אהבה. מתעד רגעים בתוך אהבה של שני אנשים.
"אם את כותבת אל תמחקי" הוא ספרה השני של גלית אבגי-כהן, ילידת 1969, נשואה ואימא לשלושה, תושבת אילת. אבגי-כהן עובדת כדיילת אוויר בחברת "ישראייר". בעבר הייתה מפיקה ראשית ומנהלת תכניות האקטואליה ברדיו "קול הים האדום", ביצעה תפקידים בכירים באוניברסיטת בן גוריון בנגב והיא בוגרת מרכז מנדל למנהיגות בנגב. ספרה הראשון "קילומטרים שלמים של קרבה" (שירים, אופיר ביכורים; 2016) זכה לאהדה רבה במגוון המדיות השונות.
גלית אבגי-כהן מספרת: "הספר נכתב בשנה מאוד קשה בחיי, מלאת אבל. הכלב שלנו שוקולד הלך לעולמו וחודש לאחר מכן אבי נפטר מסיבוכים קשים של מחלת הסוכרת. במקביל בכל העצב הזה חבר קרוב ואהוב חלה בסרטן - סרטן הערמונית והייתי שם בשבילו בכל שלבי המחלה. חברות יקרה ואמיצה ששינתה פנייה לאורך תקופות המחלה. משם יצאה כתיבה של רומן מטלטל בתקופה סוערת ועצובה של חיי - עצובה מאוד, כואבת וחושבת אובדן וחוסר לאורך כל היום כשבפועל המשכתי לחיות. בחרתי באבל אחר - המשכתי לטייל, לכתוב, לצלם, ליצור ולחייך, אך העצב היה כל כך עמוק שהנייר והספר קרמו מהר מאוד עור וגידים. רק לפני שנה וחצי יצא ספרי הראשון, ספר השירים "קילומטרים שלמים של קרבה" וכבר יש באמתחתי 100 שירים חדשים לספר שירה נוסף.
"יש אלמנטים ביוגראפיים בספר. המון דברים מהחיים שלי שאני משליכה על הגיבורים. רגעים שאני חווה מראות, רגשות ותחושות, אבל אין לראות בספר כל קשר למציאות", מציינת גלית ומוסיפה: "אני רצה עם הכתיבה ומנסה לצלם במילים רגעים, תחושות וכאב".

על מועדון הקוראים שמעתם?

באמצעות מועדון הקוראים של אגרון, הספריות שלנו שומרות על קשר עם הקוראים שלהן הצטרפות לתכנית