תפריט נגישות






regev  החקלאי - רגב הרושregev

סקרה את הספר: לי יניני

ֱֱֱWOW!!!

כשאני מתחילה סקירה במילה הזו... אתם יודעים כבר מה זהאומר נכון ?

ספר מצוין שמצעיד את הקורא בשבילי החיים הפתלתלים עם מהמורות עמוקות.

הספר מגולל את התמודדותם של יעלי ואלעד עם אובדן בנם – עידו.

בשפה פשוטה וללא התנשאות, רגב הרוש מתאר מבט כבוי של עיניים, ללא ניצוץ ושמחת חיים, אחרי שעידו הסתלק מחיבוקם, והוא בסך הכול בן חמש!

לאבד הורים זה כואב, זה עצוב, אבל זה טבעי. לאבד בן או בת זה כואב ועצוב ושבעתיים לא טבעי ללא עוררין!

האם יעלי ואלעד יצליחו להתמודד עם הנקב והחלל שנוצר בליבם ובמערכת היחסים ביניהם? האם הם ימצאו את המזור לכאבם ויכתירו הצלחה?

חודשיים אחרי יום הולדתו החמישי של עידו, ולאחר שבועיים של חום עייפות, בלוטות נפוחות ודימום מאפו של יעל מחליטה לנסוע למיון.... ואז.... מלאך הבשורות מופיע. צלצול הטלפון שלא יודע להבחין בין בשורות משמחות לנוגות... "מה קרה?" שאל. "אנחנו בבית החולים, הרופא רוצה לדבר אתנו," אמרה לו. "לדבר על מה, יעלי? מה קרה לילד?" ... "על עידו, אני לא יודעת עדיין מה קרה. בוא מהר, בבקשה, אנחנו מחכים לך כאן." "אני מגיע." (עמוד 18)

והבשורה קשה: גילוי מאוחר, סרטן אגרסיבי, גרורות, אמת כואבת אחת! שום ניסיון חיים לא מכין הורים להתמודדות כזו
מסך שחור יורד על הזוג יעלי ואלעד...

יעלי ואלעד שונים הם, ויחד השלימו את החסר של האחד בשני. אלעד ביצועיסט, עובד כפיים, ממעט לדבר ובעל לב גדול, לעומתו יעלי הקפידה על קוצו של יוד, תכליתית, רציונאלית ובלתי מתפשרת.

יעלי כל חייה עברה נטישות החל מבית התינוקות בקיבוץ, ולאחר מכן האימא שהסתלקה מחייה בתאונת דרכים כשהיא בסך הכול בת שבע. מה בסך הכול רצתה יעלי מהחיים, ילד! וגם זה לא היה פשוט, אלא אחרי שנים של טיפולי פוריות. גם לאלעד הייתה דבשת לא קטנה...

ושהכול נגמר את הבור להטמין את עידו חפר בעצמו. בכול נעיצה של המכוש ביקש להכאיב לאדמה שבגדה בו... בטקס ההלוויה כל מה שזכר היה את אותו רעש רגבים הנוחתים על הארון, כרעמים וכשזה התעמעם, גם ליבו התרוקן... זהו! אין חיים! אין תשוקה! חיים ליד החיים!

כגלגל הצלה, יעלי ואלעד מחליטים לפרוש מהקיבוץ בו התגוררו, ומקימים בדרום הארץ חווה לקליטת ילדים במצוקה. בסיוע של הצוות שליקטו, הם מצליחים להקים חווה, כשאלעד עוסק בכל העבודות הפיזיות והטכניות, לרבות טיפול במשק החיי ובגינה, ולצידו יעלי טיפלה במיסמכולוגיה וכל הקשור בקליטת הילדים.

לתוך "החיים החדשים" בחווה מגיחה ארבל. בת לאימא מכורה לסמים שעבדה במכון ליווי, ובגיל 19 נכנסה להריון מאסיר וילדה את ארבל. בינתיים האסיר השתחרר והאם ואביה שבו לחיות יחדיו. אלא מה? שהחיים של ארבל הגוזלה היו ספוגות במהלומות, עד שבאחד הימים הגננת הבחינה בחבורות כחולות על ידיה ורגליה. ומה הפתרון? העברה לבית אומנה ברם לא לאורך זמן. ארבל שבה לבית הוריה ושוב האב הטורף הפליג באגרופיו, עד שיום אחד, האם נמצאה ללא רוח חיים עם סכין מגואלת בדם, וארבל נעולה בחדר שינה.

הקשר בין אלעד לארבל הופך למיוחד וממלא את נפשו, וככל שהתמלאה נפשו של אלעד כך נפשה של יעלי התרוקנה...

בעמוד 153 מטיב רגב הרוש לתאר כיצד יעלי הרגישה: "אחרי שעידו נפטר נשארתי ריקה, לא כועסת, לא עצובה, פשוט ריקה, קליפה בלי תוכן. כדי שהקליפה לא תתמוטט פנימה, חיזקתי אותה ועיביתי אותה, מילאתי אותה בכל מה שמצאתי-בכעס, בעשיה לטובת אחרים, בבעיות לפתור, ובעיקר בבעיות שאי אפשר לפתור-כדי שלא תתרוקן הקליפה, כדי שלא תקרוס, כדי שלא אשבר לרסיסים."... האם יעלי התגברה על אותם פחדים עמוקים שחרשו תלמים בנפשה? האם המזור לכאבה הוא בילוי של שבועיים באשרם ל"ויפאסנה"?
-זה הפתרון והאם תבוא ההארה? 
-האם ארבל הצליחה לסתום את החור השחור שנוצר בליבם וביחסים בין יעלי לאלעד?
-האם בעזרת הילדים מרי הנפש יצליחו יעלי ואלעד לרקום את חוטי הרגש ביניהם? 
-מה תפקידן של הדמויות הנוספות שהוטמנו בעלילה כמו: רון ההומו, מוסא העוזר בחווה, יערה ועוד.

רגב הרוש חולש על מנעד של נושאים ורגשות: מערכות יחסים, אהבת האדם, כנות, הגינות, קנאה, אנושיות, תעצומות נפש, שפת הגוף, עולם החי, פוליטיקה, פיגועים, זעם, תובנות, טרגדיות, טראומות, פיתויי החיים, בדידות שלופתת את הלב... ומה לא?

אני מורידה את הכובע בפני רגב הרוש, שהצליח ברומן ביכורים חזק, בשפה נוקבת, בכתיבה ייחודית, איכותית והדוקה, לארוג בפני הקורא ללא כחל ושרק, צמתים ותחנות חיים קשות אך מחשלות. העריכה עשתה כאן עבודה מצוינת, איכותית והפיקה מוצר נשגב ואדיר. כל אחד שיקרא את הספר ימצא פסיפס של תמונות נוגע, כואב, מנפץ ובעיקר נשגב עם קול קצת אחר!

אותי הספר הותיר דומעת, למרות שסיימתי לקרוא את הספר למעלה ממספר שעות, הוא עדיין מחלחל בתוכי.

אין לי צל של ספק שרגב הרוש הצליח ב"חקלאי" להשמיש את חמשת החושים, תוך חיפוש כוחות חבויים ושדה מגנטי העוטף כל בן אנוש. חמשת החושים? כן! גם חוש השמע... וזה יקרה רק בסוף עם השיר "מחכה" של ריטה (רצ"ב קישור לקליפ 

)
יום אחד זה יקרה 
בלי שנרגיש, משהו ישתנה 
משהו ירגע בנו, משהו יגע בנו 
ולא יהיה ממה לחשוש
וזה יבוא כמו קו חרוט על כף יד 
זה יבוא בטוח בעצמו 
כאילו היה שם תמיד 
וחיכה שנבחין בו 
וזה יבוא, אתה תראה 
הידיים הקפוצות יתארכו 
והלב השומר לא להיפגע יפעם בקצב רגיל 
זה יבוא, כמו שהטבע רגיל 
להיות שלם עם עצמו 
יום אחד זה יקרה 
בלי שנרגיש, משהו ישתנה 
משהו יגע בנו, משהו ירגע בנו 
ולא יהיה ממה לחשוש 
וזה יבוא כמו קו חרוט על כף יד 
זה יבוא בטוח בעצמו 
כאילו היה שם תמיד 
וחיכה שנבחין בו 
וזה יבוא, אתה תראה... 
וזה יבוא, אתה הרי יודע 
לא הכל יטלטל אותנו 
לא הכל יכה 
ומה שייפתח לנו
מחכה
ציון: 5 כוכבים מתוך 5 כוכבים... ואתם יודעים שאני לא נדיבה בציונים. נכון
לי יניני
פרדס הוצאה לאור, פרוזה מקור, 228 עמודים, 2016

על מועדון הקוראים שמעתם?

באמצעות מועדון הקוראים של אגרון, הספריות שלנו שומרות על קשר עם הקוראים שלהן הצטרפות לתכנית