תפריט נגישות






kolo  קולו של ארצ'ר – מיה שרידןkolo

סקרה את הספר: לי יניני

רומן מרגש המקפל בתוכו פיסת חיים של ברי וארצ'ר. ככל ששני אלה היו שונים, מחד-גיסא היו גם כל כך דומים.

כיוון שברי וארצ'ר לא נאבקו, על אף שהאמינו שהיו צריכים להיאבק באותה נקודת זמן, הם נשאו אשמה, נקיפות מצפון וצלקות עבר.

אומנם, כל אחד מהם פעל בצורה שונה באותו גרגיר זמן, אך שניהם נותרו פגועים, ואולי בכלל זה לא היה נכון לפעול כך.

האם יש שחור ולבן בכל מה שנוגע לכאב? או, רק אלפי גוונים של אפור ואיתם "האשמה" שכל אחד מהם חש?

שאלות אלה ילוו את העלילה שטומנת בתוכה מאבקי רכוש, יחסים משפחתיים, רוע לב, סודות, קנאה, חמלה, אהבה, תשוקה והדגש על קבלת "השונה".

אז מה יש לנו במרקחת הזו?

בעקבות טרגדיה, ברי פרסקוט וכלבתה הנאמנה בורחות לפליון. עיירה מנומנמת שהרבה לא קורה בה. היא שוכרת לעצמה דירה חמודה, ומוצאת עבודה בבית קפה מקומי.

באחד הימים היא נתקלת איך לא? בארצ'ר. המפגש קורה בסיטואציה לא נעימה ומאז... בינגו!

תוך כדי תחקור שברי החלה לבצע מול אנשי העיר, היא מגלה שארצ'ר עבר תאונת דרכים קשה בגיל שבע. הוריו נהרגו באותה תאונה והוא נותר יתום. מאז התאונה הוא הפך לאילם, מוזר, וחיי בבועה משלו ללא קשרים חברתיים.

למרות שאנשי העיירה בחרו לא להתקרב לארצ'ר, ברי נוהגת אחרת. היא מצליחה לקלפו מקליפותיו והורסת לו את החומות שבהן הקיף את עצמו. תוך כדי הקילוף היא גם מוצאת בדרכה שלה את הנתיב לליבו.

המגנוט בין שתי הדמויות הללו, כולל המהמורות והמיכשולים שצפים, כואבים, חומלים ומטלטלים הם אלה שמרתקים את הקורא לעלילה.

במציאות קשה לי להאמין שיחסים מסוג זה יש להם אחיזה לאורך זמן... ואולי כן, ואם כן זה מאוד נדיר בעולמנו.

דמויות המשנה שטוחות ובגלל שכך, השחקנים הראשיים: ברי וארצ'ר נחשפים ביתר שאת, ומקבלים את תשומת ליבו של הקורא, כשתי טיפות שמן צפות על פני מאגר מים.

דו-השיח בין שניהם מתבצע בשפת הסימנים והגוף ונכתב בפונט שונה.

שפת גוף לא חסר בספר הזה, וסצנות הסקס המפורטות מידי, לדעתי לא מוסיפות לו ניקוד. אני חושבת שאם אותן סצנות סקס ותשוקה, היו נכתבות בעדינות, או ברמיזות, הן היו מטיבות עם העלילה, ומציפות את המסר שמיה שרידן ניסתה להעביר בעזרת הספר הזה.

מודה שלא אהבתי את גובה השפה והביטויים בתיאורים הללו, ואולי החיסרון נובע בגלל התרגום.

פרקי הספר קצרים ומוצגים לקורא בשני קולות, כאשר כל פרק מוסיף מידע על אותה דמות מדוברת.

מיה שרידן כתבה את "קולו של ארצ'ר" בשפה פשוטה, ואפשר להגיד אפילו יומיומית ללא תיאורים ספרותיים מתוחכמים, אך מאידך גיסא, ברגישות ובחמלה רבה על שתי דמויות מצולקות.

בשורה התחתונה: אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו.

מומלץ?

כן למרות שאינו חף מחסרונות כולל סצנות סקס מפורטות, והגהה לא מוקפדת והדוקה, הדמויות עצמן הופכות את הספר לקולח, כיפי, וקיצי.

אפשר ליהנות ממנו, להתאהב בדמויות הראשיות, להפליג למחוזות קצת שונים, קצת הוליוודי, וקצת קיצי'. לפעמים צריך גם כאלה ספרים לא?

אני חושבת שעם בימוי טוב, ושיכתוב תסריט משופצר הספר הזה יוכל להפוך לסרט בנות שובר קופות.

לי יניני

אהבות, רומן תרגום, 322 עמודים, 2017

על מועדון הקוראים שמעתם?

באמצעות מועדון הקוראים של אגרון, הספריות שלנו שומרות על קשר עם הקוראים שלהן הצטרפות לתכנית