תפריט נגישות






18893240 n  אהבת הגורל - אבל י' הרצברג18893240 n

סקרה את הספר: לי יניני

הספרון "אהבת הגורל" נכתב על ידי אבל י' הרצברג ההולנדי. הוא נולד ב-1891 באמסטרדם להורים יהודים יוצאי ליטא. למד משפטים, פתח משרד בתחום המשפט המינהלי, ובשנות השלושים ערך את הביטאון של ברית ציוני הולנד ושימש ראש האגודה. יש אומרים שהיה "איש מבריק", ו"איש של מילים ונואם בחסד".

משפחת הרצברג נשלחה למחנה ההסגר ברנוולד ב-1943. עם חיסול המחנה המשפחה הסתתרה אצל איכרים שהתגוררו באזור וילדיהם עבדו בשדותיהם בהתנדבות.

אבל הרצברג ואשתו נשלחו למחנה וסטורברוק ולאחר מכן לברגן בלזן.

המחנה הוקם כמחנה מעבר לצורך החזקת יהודים בעלי אזרחות זרה שהיתה ברשותם ויזה לארץ-ישראל, מתוך מטרה להחליפם בגרמנים בארצות אחרות.

כל החיבורים בספרון סובבים סביב טיפוסים בתוך המחנה כמו: הקאפו, יוזף קרמר-מפקד המחנה, "הנקבה" שכונתה "אירמי הבלונדינית" ועוד.

בעזרת הסיפורים אבל הרצברג מגולל את אכזריותם של הגרמנים, נטולי תכונות אנושיות ועד כמה לא שבעו מכמות הגופות.

כל הסיפורים קשים, מכילים תמונות זוועתיות, יחס שטני, עונשים, תנאים קשים, צפיפות, מחלות, רעב ועוד.

הסיפור הסוגר את הספרון נקרא "אהבת הגורל" שעל שמו נקרא הספרון. לא לחינם בחר אבל הרצברג במונח הסטואיקני הזה.

לאורך הסיפור "אהבת גורל" אבל הרצברג מגולל את תובנותיו ומישנתו, ושואל שאלות גורליות ומהותיות בקשר לזכות קיומו של העם היהודי בכלל.

ידוע שבכתביו של הפילוסוף פרידריך ניטשה מופיע המונח "אהבת הגורל" מספר פעמים. גם אבל הרצברג סבר כמו פרידריך ניטשה, שעל האדם להסכים לקבל את האירועים שקרו, שקורים וקרו לו במהלך חייו. לדעתו, בהתאם להנחה זו, אין זה מספיק לקבל שכל מה שקורה הוא הכרחי, אלא האדם צריך גם לאהוב את מה שקורה לו.

התובנות המובאות בספרון הקטן הזה מעניינות, מעוררות מחשבה ופולמוס רחב של דיעות מגוונות.

אסיים בציטוט מדבריו של אבל הרצברג

"האם נוכל לקחת את גורלנו בידינו ולשנותו לטובה? אולי נוכל לעשות משהו, לשנות משהו בעולמנו זה?" (עמוד 94)

מאז שסיימתי לקרוא את הספרון, אני מודה שהשאלה הזו מנקרת בי כבר כמה שעות...

לי יניני

יד ושם, סדרת קולות ראשונים , שואה, 103 עמודים, 2017

כריכה אחורית:

היטלר מת, אחרי שהבטיח להשמיד אותי, אבל אני עודני מקשיב לשירת השחרור היושב על ענף של עץ בגינה. [...] מכל זווית אפשרית, הסיפור נשאר ראוי לתשומת לב. שבט זעיר שישב פעם על חלקת אדמה קטנה, רחוקה, על גבול המדבר, חי לו מאה אחרי מאה ללא עצמה וללא צבא, בעוד אימפריות שוקעות בזו אחר זו, אגב שקיעתה מאשימה האימפריה את השבט הקטן שוב ושוב כי הוא הגורם לכל צרותיה ומנסה להשמידו פעם אחר פעם. [...] כיצד זה קרה? האם יש כאן משהו סודי? האם כח על-טבעי שולט בהיסטוריה? אם זו התשובה, מוטב שנפסיק לחשוב ונאמר: "זהו נס". אך הנס הגדול שבכל הנסים הוא שאין נסים. האבנים תיפולנה תמיד מלמעלה למטה, לעולם לא מלמטה למעלה. [...] המשך קיומו של השבט הקטן הזה אינו נס על-אף כל הרדיפות. [...] זאת ההכרה העמוקה בצדקת קיומו ומכאן התלות שלו בגורלו. נקרא לזה "אהבת הגורל, אמור פאטי".

שבעת החיבורים הכלולים בספר אהבת הגורל נכתבו במהלך השנה הראשונה מסוף מלחמת העולם השנייה. המחבר מוסר תיאור נאמן של החיים במחנה ברגן-בלזן, הוא מיטיב לאפיין טיפוסים אנושיים מהצד הגרמני וגם מהצד היהודי, ועושה זאת אגב התייחסות לאנשים ממשיים שפגש במחנה. בתור אסיר מן המניין אבל הרצברג – שעוד לפני המלחמה נודע בתור עורך דין, עיתונאי, פובליציסט והוגה הדעות – מנתח את אופיים של אנשי הס"ס ושל הנאציזם בכלל. הוא גם סבר שמעשים דומים לאלו שבוצעו תחת השלטון הנאצי עלולים להתרחש בכל חברה. בספר אהבת הגורל הרצברג משתף את הקורא בהגותו הייחודית על אודות גורלו של העם היהודי בתקופת השואה ולאורך ההיסטוריה כולה.

על מועדון הקוראים שמעתם?

באמצעות מועדון הקוראים של אגרון, הספריות שלנו שומרות על קשר עם הקוראים שלהן הצטרפות לתכנית