361106 n  חיי בלול תרנגולות - מקס עמיחי הפנר361106 n

סקרה את הספר: לי יניני

לביתו של מקס עמיחי הפנר באמסטרדם, פרצו השוטרים הנאצים בהיותו בן שמונה. הם לקחו עימם את אביו אלברט שנמלט ולאחר מכן, ואת אירנה-אימו למחנה גירוש.

בדרך לא דרך, האם הצליחה להשתחרר ומקס והוריו ירדו למחתרת עם משפחת גראומן.

לאחר נדודים רבים בין מקלטים, המשפחה מצאה מקלט אצל משפחת ינסן. הם הסתתרו בלול תרנגולות, במשך שלוש שנים ושם מקס מצא את מפלטו בציור, וסייעו בידו לחבוש את פצעי התקופה.

ציוריו נתרמו על ידו למוזיאון היהודי בבולטימור, ובהתאמה ומעת לעת נודדים בין מוזאונים נוספים בעולם.

באוגוסט 1942 פרצו הנאצים לדירת המשפחה, וצרחו על אימו כשאותה עת אביו הסתתר בעליית הגג. מקס הסתתר מתחת לשמיכה בחדרו, הם אומנם נכנסו לחדרו אך לא נגעו בו.

ההחלטה לברוח הייתה לאחר פשיטת הנאצים על ביתם. משפחת הפנר ומשפחה יהודית נוספת בשם גראומן, נגררו יחדיו מקום למקום בכל כמה ימים.

משפחת ינסן הייתה המשפחה היחידה שהסכימה להסתיר אותם לתקופה ארוכה בתוך לול התרנגולות.

זמן מה לאחר מכן נפטר האב ומקס ואימו עזבו לארצות-הברית.

להארי ודינה (הוברטינה) ינסן היו תשעה ילדים. כל האוכולוסיה הזו למדה להסתדר יחדיו. בהתחלה היה למקס מאוד קשה המעבר מדירה מרווחת באמסטרדם, לדירת שני חדרים ולול תרנגולות בחווה, ובכל זאת הסיטואציה הזו, סייעה בידו לצייר תמונות מחייו בלול התרנגולות.

על גבי הדפים מצוירים ציורים של פינת השמש, חלקת הסלק, דיר החזירים, האסם ותיאורי נוף וסביבה.

מקס מתאר גם את מערכת היחסים בינו לבין הילדים של משפחת ינסן, ומתעכב על יאן- בנם הבכור בין השתים עשרה, שהיה מבוגר ממנו רק בשלוש שנים, שניסה תמיד להיות קשוח, להילחם עמו ולהראות לו מי בעל הבית כאן.

ב-10.11.1946 המשפחות עלו לספינה "האי-לי", ובשל מזג האוויר הפליגו דרך האוקיינוס האטלנטי ונחתו בחופי ארצות-הברית.

ב-30.11.1946 המשפחה עברה לבית דירות בקלוולנד שבאוהיו.

מקס למד כלכלה ועיתונאות, ועבד כמומחה ליחצנות במשרד החקלאות בוושינגטון. ב-1979 נולדה ביתו היחידה והוא החליט לקרוא לה "ליאורה", על שום האור שהכניסה לחייו, ובאותם ימים גמלה בליבו ההחלטה, לצרף לשמו שם עברי "עמיחי". (על כל המשתמע מכך).

בסוף הספר מקדיש מקס עמיחי הפנר נספח על יהודי הולנד בימי השואה.

זה לא סוד שהתחזקותם של הרעיונות הנאצים בגרמניה, עוררה תופעות אנטישמיות גם בהולנד, והמושג "הבעיה היהודית" חלחל לשיח הציבורי בהולנד.

מקס עמיחי הפנר שילב לסיפורו האיש את סיפורו של יונה הנביא.

להלן מדברי מקס עמיחי הפנר: "יש לי יחס מיוחד לסיפור הזה [של יונה הנביא] כי לעתים קרובות הרגשות שלי דומים לאלו שיונה בוודאי הרגיש. כמוני, יונה נאלץ לעזוב את ביתו הנוח ואיבד את שכניו ואת חבריו. כמוני, הוא נשלח פתאום למקום זר. חלק מן הדרך עשה בבטנו של דג גדול, ומראה דמותו בתוך הדג הזכיר לי שאנחנו היינו אמורים לנסוע בבטנה של משאית דלק גדולה. יונה הושלך לעיר נינווה ואני למחוז בּרָבַּנט. כמוהו, גם אני חי עכשיו עם אנשים שמדברים בשפה מוזרה ומתלבשים בדרך שונה. יונה אמר שאינו מבין את ההיגיון שבמסע שלו, וגם אני מרגיש כך; לפעמים אני רוצה ללכת ולשבת תחת עץ קיקיון ולבכות, כמו שהוא עשה".

ספר עצוב, נוגע ובלתי נתפס...

"חיי בלול תרנגולות" הינו הספר השני בסדרה חדשה לנוער "בגוף ראשון לקורא הצעיר".

מומלץ לבני 13 ומעלה.

לי יניני
הוצאת יד ושם, 127 עמודים, שנת  2016

על מועדון הקוראים שמעתם?

באמצעות מועדון הקוראים של אגרון, הספריות שלנו שומרות על קשר עם הקוראים שלהן הצטרפות לתכנית