אגרון - תוכנה לניהול ספריות, ארכיונים ומרכזי מידע

 

אגרון פלוס באפליקציה


מהיום לקוחותינו המנהלים את קטלוג הספרייה באגרון פלוס (הגירסה האינטרנטית)

יכולים להוריד חינם מחנויות האפליקציה לסמרטפונים  "אגרון מובייל"

הכניסה באמצעות הסיסמא של הקורא לאתר אגרונט פלוס.

ניתן לבצע חיפוש והזמנת ספרים ONLINE. בקרוב גם

ביטול הזמנות הארכת השאלה ועוד.

הכניסה דרך המנעול בפינה הימנית למעלה.

בהצלחה ושבוע טוב.


 

אגרון פלוס - עדכונים שוטפים

 

תוכנת אגרון פלוס מתעדכנת בכל יום שלישי

סביב השעה 14:00 למשך רבע שעה.

נא הערותיכם בהתאם.

 

מצעד הספרים לילדים ולנוער תשע"ו

להורדת קובץ הספרים של מצעד הספרים תשע"ו לתוכנת אגרון, לחץ כאן.

להורדת קובץ הספרים של מצעד הספרים המלא לתוכנת אגרון (תשס"ה-תשע"ו), לחץ כאן.

רשימת הספרים של מצעד הספרים תשע"ו באתר משרד החינוך.

 
דואל הדפסה


כיצד קולטים את רשימת התלמידים והמורים לשנת הלימודים תשע"ו

 

במזכירות

ראשית ניגשים למזכירות ופותחים את המנב"ס האינטרנטי.VDI.

במנב"ס בוחרים תחזוקה -> תוכניות שרות -> תזמון והכנת אצוות. בוחרים באצווה מספר 1171=יצוא פרטי קוראים בספרייה.

לוחצים על זכוכית המגדלת (פרמטרים) הפותח מסך בו רואים את נתיב השמירה קובץ האצווה:

הנתיב כפי שרואים בתמונה הוא: N:\Manbas_ts\Mail\Out\xxxx
האיקסים מחליפים את מספר מוסד בית הספר
חשוב!!!! לא לסמן מכיתה עד כיתה
לוחצים על V ירוק ובוחרים הרץ עכשיו.

בתום העתקת האצווה, מתקבל מסך להדפסה. לא להדפיס ללחות סגור=close.

ממזערים את המנב"ס ופותחים כרום, או אקספלורר. ופותחים את www.gmail.com
(או WALLA)

נכנסים לתיבת המייל שלכם ושולחים מייל לעצמכם. למייל מקשרים את האצווה ע"י

בחירת המחשב שלי, דיסק מקומי N, תיקייה MAIL, תיקייה OUT, תיקייה מספר סמל בית הספר,

בוחרים קובץ isf0001.dat. (לא לבחור את הקובץ עם הסיומת chk  או כל קובץ אחר),

ושולחים למייל.


בספרייה.

חייבים לבצע גיבוי נתינים לפני ההתחלה!!!

נכנסים למייל שלכם מורידים את הקובץ ISF0001.   להורדות שלכם.

בתוכנה אגרון מבצעים הכנה:  עדכון> עדכון טבלאות> כיתות> ניקוי כפילויות> מעבירים

את כל כיתות תשע"ה (מתחילים ב 2015 ) לתוך כיתת בוגרים. בכיתת המורים לא נוגעים.

לוחצים באגרון> קוראים>  קליטה ממנב"ס>  קלוט תלמידים>  נפתח חלון>  ניגשים להורדות>

בוחרים את Isf0001.dat במידה ולא מופיע ה-dat, זה בסדר העיקר לא chk..וקולטים בקליק כפול על האצווה.

לאחר גמר הקליטה, (בקליטה מופיע מסך כתום עם מונה קליטה.)ניגשים לקוראים> העברת ערכים

משדה תפקיד לשדה כיתה. בוחרים בתפקיד מורה ובשדה כיתה סגל הוראה או ערך אחר שנבחר על ידכם לוחצים על אישור, מספר פעמים.

במידה ויש כיתות עם קידומת אפס, יש לבצע ניקוי כפילויות ולהעביר אותם לכיתת בוגרים.

הפעולה האחרונה נועדה למחוק את  הקוראים הבוגרים שסיימו ולא חייבים ספרים. ניגשים

לקוראים> מחיקת קוראים לפי כיתות> ובוחרים את כיתת בוגרים ומאשרים.

בתום האישורים יפתח דו"ח בו יופיעו הקוראים שלא נמחקו מאחר והם חייבים ספרים.

רק לאחר שיזוכו קוראים אלו ניתן יהיה למחוק גם אותם באותה דרך.

בהצלחה!!

קשה לכם? ניתן בכל שלב להסתייע בצוות התמיכה של אגרון.


על-מנת להוריד את ההוראות בקובץ נפרד, לחץ כאן (פורמט pdf).

 
עמוד 1 מתוך 18

אגרונט - ספריות מקוונות

בית הספר לפיתוח מנהיגות, צה"ל - מרכז מידע

תיק אישי

ספר הגברים - ננו שבתאי / אסנת פיינזילבר ברדה

ספר הגברים - ננו שבתאי / אסנת פיינזילבר ברדה

שירי החרקים - אגי משעול

"ספר הגברים" ספרה הביכורים המצוין של ננו שבתאי מרגש ומתסיס.

רוב הגברים מוצגים לא בשמותיהם אלא בכינוי: מקצוע, עיסוק או תיאור גופני. יש משהו לא אישי בזה. ולמרות שזה מקובל (בספריה של קסטל בלום למשל) היותם חלק משרשרת של גברים שבאים, עושים את מעשיהם והולכים, לא תורם להצגה חיובית שלהם. קצת קשה להגיד את זה, אבל הספר הוא כתב אשמה (בחרוזים ובהומור) כלפי המצב אליו הגיעו יחסי האהבה בין נשים לגברים בעידן זה, עידן של מין חופשי וחוסר מחויבות. עידן שגם בו, כתמיד, נשים יוצאות מופסדות.

"גברים הם בני אדם. בני אדם הם סוג של חיות אבל אומרים שמפותחים יותר. זה נכון שלפעמים גברים הם שעירים מאד, אבל אף פעם לא כמו כלבים. כלבים גם לא מתלבשים, אולי רק פודל… שבע שנים של כלב זה שנה בחיים של בן אדם. ואצל חתולים נדמה לי שמונה. אישה אחת אמרה לי שמבחינתה שבע שנים של גבר זו שנה אחת של אישה. זאת אומרת, שאם היא פוגשת לדוגמה גבר בן 35, למשל, אז הוא בעצם רק בן חמש. או אם היא פוגשת גבר בן 42, אז הוא כבר בן שש. וכן הלאה. אבל לדעתי היא טועה".(עמ' 7)

רוב תוצרי התרבות הבינוניים של התקופה האחרונה רואים שחרור נשי כשחרור מיני.  (למה בעצם?) כך ב"סקס והעיר הגדולה" שהיה מבשר הגל הזה, חמישים גוונים של אפור, על המשכיו שלא קראתי והבנתי שלא שיחרר כלום, (ועובד גם לסרט קולנוע בינוני) ,וז'אנר שלם של כתיבה ארוטית נשית. מסתבר שיש סופרות רבות, גם ישראליות שכותבות בסוגה זו, שלאחרונה זכתה להצלחה רבה. "ספר הגברים" מתעלה מעל ז'אנר ירוד זה באיכויותיו הבולטות, בכתיבה השנונה והחריפה, בהומור האדיר, ובאבחנות החותכות.

"הייתי עדיין חברה של הבן של מגיש החדשות כשהייתי הפקידה של הקת"ח, שזה קצין תחזוקה, ושל הע' קת"ח, שהוא העוזר של קצין התחזוקה, ולקת"ח לא הייתה עין כי לפני זה הוא היה טבח צה"לי וטיגן את החצילים המשומנים האלה ועף לו מלא שמן רותח לעין ועכשיו הע' קת"ח היה בעצם העין שלו, עין תחת עין".(עמ' 35)

אני מציעה לקרוא ספר זה לפי תיאורית חרדת ההשפעה של הרולד בלום. בלום כזכור, הציע שכל משורר/ת מורד בדור שקדם לו כדי לבסס את מעמדו בעולם השירה. במרד הזה, שמזכיר מרד אדיפלי, המשורר "רוצח" את קודמו, או את מורשתו, ובכך מבסס את מורשתו שלו. אצלנו, אלתרמן עשה את המוות לביאליק, וזך בתורו, עשה את אותו הדבר לאלתרמן, מאותה הסיבה. ויזלטיר (שכונה בשמות מעליבים ע"י רועי חסן) פנה בשעתו אל הסבתא או הדודה זלדה, (שהייתה מבוגרת ממנו בשני דורות)  שעל ספרה "פנאי" כתב מאמר אוהד, וכן הלאה.

אי אפשר לנתק את ספרה של שבתאי מהמורשת המשפחתית: בתו של המשורר והמתרגם אהרון שבתאי, (תרגם לאחרונה את האיליאדה, לאחר שתרגם את האודיסאה),שבתאי קרא לבתו על  שמה של אהובתו של המשורר היווני מימרנמוס. הספר מזכיר קצת בקדחתנותו ובחוסר השקט של הגיבורה שלו את "זיכרון דברים" של דודה, יעקב שבתאי. היצריות המוצגת בספר מזכירה את שיריו האירוטיים הבוטים של אביה. איכשהו ניתן לחשוב שלמשוררים/ות יש סרגל אחר למדוד אותם באירוטיות (יותר יצריים משאר האנשים) במוסריות (לא בורגנית), ובטיפול בילדים (לא משהו, כמו כולם או אפילו גרועים יותר, האב נטש את אשתו וששת ילדי המשפחה בהיותה בת 12, לטובת זיוה פוסטק, העורכת של הסרט "שואה" של קלוד לנצמן, ולה כתב את שיריו האירוטיים).

יש בספר רמזים ליחסים אדיפליים בין הבת לאביה, ולפי תיאורית חרדת ההשפעה של הרולד בלום, ניתן להחיל את זה גם על השדה הספרותי. לפחות פעמיים היא כותבת בספר שאמה לא מבינה אותה, ועל הלידה שלה, (אמה ילדה אותה בבית, בלידת "לבואיה" טבעית, שנים רבות לפני שזה היה מקובל) שהלידה הרכה אמנם, מעידה רק על עצמה. יש להתיחס לכך בהקשר הסמלי (שהיא בתו של אביה ולא בתה של אמה).

"וחזרנו לפנות בוקר המומים ומאושרים ובאוטו גילינו שחוץ מהמפתחות כל חפצינו נפלו למים בין הסלעים, הארנקים ותעודות הזהות, אבל לא היה לנו אכפת מכל ההבלים ופתאום הטלפון צלצל בין רגלי כי מסתבר שדווקא אותו שכחתי על המושב, והתפקענו מצחוק על כך שבין רגליי הייתה כתובה המילה "אבא"." (עמ' 155)

כך היא כותבת שהיו לה יחסים קשים, כמעט של אם חורגת עם אשתו השלישית של אביה (שמה לא נכתב בספר - הבלשנית, פרופ' טניה ריינהרט) וכשמתה מוות פתאומי, אביה הזעיק אותה משהותה בלונדון לגור בדירתה הריקה, וזאת אכן עשתה. הזמינה מאהבים אל מיטת האשה החורגת, עטתה על עצמה את חלוק הרחצה שלה, ונתנה למאהביה להתעטף בהם, והשתמשה באוסף הבשמים המפואר של האשה המתה. לשבתאי, משוררת ומחזאית, גם שדה רחב של התיחסויות אמנותיות ותיאורטיות, מפינה באוש,אנדריאה דבורקין, יונה וולך ורוברט ואלזר.

"אבל בוקר אחד קם הגמד הגרמני והודיע לי שהוא אוהב אותי אבל דבר מה דוחק בו להמשיך בדרכו ולמצוא לו את השביל המקורי שלו. והוא צחצח את שיני הסוספוני שלו ודהר לדרכו. ונשארתי לבדי וריקה עם המברשת והתמרוקים וכדורי השינה הרבים שהיו למעשה של האישה המתה שהתגוררתי עדיין בדירתה. והבטתי במראה הגדולה שהראתה לי רק את בבואתי, וחשתי באופן ברור וידעתי בודאות שלא אמצא עוד יצור כזה תמים ולבבי, וטלפנתי לאבי מולידי. ואבי יעץ לי בסבלנות להמתין כי הגמד נדמה בעיניו כנער עדין שיש להטמין באדמה חמה עד שיבשיל לגבר אמיתי, כי כמו כל גיבור אגדה תמים של האחים גרים הוא יחזור אליי אחרי כמה משימות אגדתיות כמו להשחיל חוט למחט מסתורית או לפתוח דלת קסמים במפתח גמדים או לכבוש פסגת הר קירח הניצב למעשה על הירח" (עמ' 117)

הפסקאות המרגשות בספר, עבורי, הן הפסקאות בהן הבת נזכרת בימי ההולדת אצל הסבים. המשפחה כולה היא משפחה של אמנים  (סבה הוא האדריכל שבנה את בית החולים שערי צדק, שבתאי למדה מחול כדודתה הרקדנית) וכן, כמעט לקראת סוף הספר,  הבת מגיעה לפיוס ולהשלמה עם אביה. השלמה עם האב  היא אולי צעד ראשון להשלמה עם המין הגברי כולו, ומכאן למציאת מאהבים ראויים יותר.

גברים לא יוצאים טוב מהספר הזה. רובם מוצגים כקריקטורות עלובות של גבריות.

"וההצגה נמשכה, והוצגתי בפני משפחתו הענפה שהזכירה את אחת המשפחות מהעיירה הסדרתית "טווין פיקס", מין אמריקאים חביבים שאוכלים מאכלים תפלים מקופסאות שימורים ומדברים כל מיני דיבורים בהם שומעים את המבטא אך לא את המילים ואז האמא קמה יום אחד ודוחפת את ראשה לאח או שהאח פתאום קם וטובח באנשים תמימים או שהאבא החביב מתגלה כמורה למתמטיקה ביום ובלילה פדופיל. וגם אני לבשתי את מסכת הילדה הטובה שממילא תפורה עליי לא רע אבל שמעתי את המנגינה של הפתיח כשאכלנו במרפסת החצר גבינה מלוחה ואבטיח" (עמ' 99).

"דובר רבות (בקורס ליוגה לנשים בהריון, אפ"ב) גם על הקירות הוגינליים. או ליתר דיוק, The Vaginal Wall. היה צורך להדק את הקירות הוגינליים, לכווץ את הקירות הוגינליים, לקרב את הקירות הוגינליים זה לזה, כמעט הכל, חוץ מלתלות תמונות על הקירות הוגינליים" (עמ' 195)

תיאורי הגברים הפגומים הזכירו לי את שירי החרקים של אגי משעול בספרה "יומן מטע". קובץ צנום זה, שיצא לאחר כשלושה ספרי שירה שקדמו לו, מציין את התקבלותה של משעול, ודוד ויינפלד (מהוצאת כתר) העורך שלו, נחשב לזה שגילה אותה. משעול, כשבתאי, אף היא מנכסת, במקרה שלה את עולם החקלאות הגברי, בכך שהיא מצטטת מספרים המיועדים לזיהוי חרקים המזיקים לחקלאות.

המזיקים הללו, רובם זכרים, מזכירים לי מחזרים המייפים את עצמם לקראת חיזור:

"המזיק העיקרי מחודש יולי/ ועד דצמבר הוא טומטו פינוורם./זהו/ קרוב של עש הפקעות/ והנזק/ זהה בצורתו./ השיטה המקובלת לנטור/ נוכחות המזיק/ מתבססת על/ מלכודות פרומונים/ שבחלקן מיועדות גם/ לקטילת הזכרים."/ "השדה" יולי שמונים. (יומן מטע, עמ' 14)

"גופו כחלחל,/ כנפיו הקדמיות חומות בגון קפה/ ומבריקות בברק זהוב./ על גבו גבשושיות קטנות/ עוטות שערות דקות". (שם, שם).

התחלנו בכלבים וסיימנו בחרקים:

"ולמחרת הגיע ערב החג, אותו העדיף אבא שלי לבלות עם חברתו הביישנית נורא. ראיתי אותם בבאזל, ידיהם צובטות בשקיות רבות, ולא קראתי בשמם ולא איחלתי שנה טובה. ובערב הרגשתי  קדרות איומה....למחרת אבי בכל זאת בא עם אוכל בקופסה ועלה במדרגות את כל שלוש הקומות ודברנו על הסרט העצוב והיפה שהסתבר שגם הוא ראה. וראיתי שאבי מצטער על כל מה שנגלה לעיניו וידעתי שלמרות הכל ולמרות שאני כבר לא הבת שהייתה ואולי אפילו דווקא בשל כך, ברגע הזה הנבוך והרך, ידעתי פתאום שיש ביננו אהבה גדולה. והרגע היה חמקמק ומופלא ויותר מדי גדול לכן אמרנו מיד איזו ברכה רגילה על סף הדירה, ונשארתי עם הקופסה. וניסיתי לכתוב על זה שיר אבל לא יכולתי למצוא שום דימוי לרגע שהיה: לא כף יד מבוהלה ולא ציפור שבירה, לא גשם ולא להבה, אז רק פתחתי את הקופסה שבה רטטו להם בג'לי השקוף שלוש קציצות של גפילטע פיש, שאבא הגה והכין בעצמו, ועיטר בשלושה עיגולים כתומים של גזר מתוק, ותמים. (עמ' 198)

אחרי ששברתי את הראש, הגעתי למסקנה שהספר מזכיר לי בתיאורי החשק החופשיים שלו, ובחרוזיו המדויקים, לא פחות מאשר שירת ספרד. וזו מחמאה גדולה.

ולהשומע ינעם.

 

קיץ שקט ונעים!

אסנת פיינזילבר ברדה - מרצה לקולנוע ולספרות.

 
נהר ותשע נשמות / אסנת פיינזילבר ברדה

הוצאת "נהר" – ראובן מירן נהר

הוצאת "תשע נשמות" - אוריאל קון

המדור חורג ממנהגו, לקראת שבוע הספר, ומוקיר את ההוצאות העצמאיות.

את "שבוע הספר העברי" במתכונתו הנוכחית יזם וערך לראשונה המשורר והסופר שלמה טנאי במאי 1959 במסגרת ועדת העשור להקמת המדינה. (הארוע הראשון של מכירת ספרים מוזלים חל לפני תשעים שנה בדיוק, בקיץ 1926 ברחוב רוטשילד בת"א, ביוזמתה של המו"לית ברכה פלאי), החל משנת 1961 מתקיים "שבוע הספר העברי" ברחבי הארץ באופן סדיר מדי שנה. ברבות הימים הפך שם זה לסימן רשום של התאחדות המו"לים בישראל.

"מייד אין אמריקה לטינה" ספרון מקסים ובו שני סיפורים קצרים מתורגמים מספרדית ע"י סוניה ברשילון ויוסי טל. שם ההוצאה הוא "תשע נשמות" (הלוגו בצורת חתול), אוריאל קון הוא מתרגם, עורך ומו"ל, ובעלים. היה מעורב בהוצאות הספרים: "ליברו" בהוצאת כתר, "אלדורדו" בהוצאת כרמל, "בדיונות", ו"נודדים" ב"סימטאות" , "זיקית", "מיני זיקית", זיקית נואר" . ההקדמה לספרון יפה בזכות עצמה, לא התאפקתי, אז ציטטתי את רובה:

"לכתוב טקסט אישי ולא מסודר על פתיחת הוצאה לאור חדשה. להתחיל מחדש. אבל ליצור המשכיות קוהרנטית עם מה שהיה. ללמוד לקחים. מה לבחור? מה לקחת אתי? אילו ספרים לשתף מתוך מציאות פרגמנטרית? להשליך, להעניק את כל מה שלמדתי בשנותי בקיבוץ: העבודה כערך בלתי נפרד מהאני האינטימי. מה הוא המקסימום שיכול לשאת ספר? לצמצם, לסנן, אבל לעולם לא לחסוך.

החיים הם סוג של עריכה, העריכה היא סוג של חיים.

... ליצור מתוך מצב של "לימבו". ארגנטינה, ירושלים, ספרד, מקסיקו. ערים. קריאה באוטובוסים, כל מיני סוגי אור, חברים, שלוש אהבות: מוזיקה, ארכיטקטורה, ספרות. לבחור בארכיטקטורה וספרות. להישאר עם הספרות. להגר. לחיות בין זרים מוזרים. לגדל ילדות. המילה הראשונה שלמדתי לכתוב בכיתה אל"ף בבואנוס איירס: פרפר. געגועים לעיר שלי. אהבה. ירידים. לא לאהוב לאום ולא צבאות. לא בנקים ולא חיי פרברים. לפרק מרכיבים ביין. לחזור לג'אז. לחזור למוזיקה הקאמרית של פונק ופורה. לחזור למוזיקה העתיקה. לשחזר בהליכה רגעי פסנתר של ססיל טיילור, להמציא שיר ערש עם מנגינה של מונק. לאכול רע, אחר כך בריא, אחר כך רע. לדמיין חלל. לילות ולא בקרים. יין לאט ובירה מהר. הספר כאירוע מוצק. ליצור ספרים: אירועים מוצקים קטנים היכן שכל היתר זז ומשתנה.

... אני אוהב ספרים. אני מרגיש אושר גדול לקראת כל הדפסת ספר. בשנת 1899 הביבליופיל הצרפתי אוקטאב אוזאן, ניבא בספרו "סוף הספרים" כי למרות השינויים הצפויים בעולם המולו"ת בעתיד, הספר והקריאה, אירועים נדירים בתולדות האנושות, ימשיכו להתקיים. אני מאשש זאת כשאני מתבונן בבתי הגדולה קוראת בעיניים נוצצות. אוחזת בספר כמקור לחלומות וכמקור מחסה.

 

הוצאת "נהר ספרים", בבעלות שושי וראובן מירן הוציאה לאור יותר ממאה ספרים. זה ה"אני מאמין" שלה:

הוצאת "נהר" נוסדה בסוף שנת 2003 בבנימינה, ישראל, במטרה להוציא לאור טקסטים מתורגמים ומקוריים, הגותיים וספרותיים, שעניינם חירות המחשבה האנושית לדורותיה ואשר יציגו בפני הקורא הישראלי תמונת עולם אנושית של דמוקרטיה ערכית ושל ערכי-יסוד אזרחיים והומניסטיים אוניברסליים בראייה היסטורית ובמבט שיקיף את השלכותיהם החברתיות והתרבותיות. הרעיון הוא לאפשר לקורא העברי גישה לטקסטים מכוננים שרובם ככולם לא ראו עדיין אור בעברית, המתייחדים בגישה מקורית ותמציתית ובנגישות מהירה למכלול הבעיות והנושאים הנסובים תמיד סביב שאלת זכויות האזרח וחירות האדם, כשהמסר המשותף לכולם הנו התנגדות לגזענות ולאלימות וקריאה לדיאלוג ולהבנה כלל-אנושיים.

את הוצאה יסדו ראובן מירן, סופר ומתרגם, בוגר ומוסמך אוניברסיטות סורבון  בפילוסופיה ורעייתו, שושי מירן, עורכת לשון במשך כ-20 שנה במרכז לטכנולוגיה חינוכית (מ.ט.ח.), בוגרת החוג לתרבות ולשון צרפתית באוניברסיטת קלרמון פֶרַאן ובוגרת הסמינר למורים ע"ש דוד ילין בירושלים.

על פעילותו כמתרגם וכמו"ל קיבל מירן את עיטור "אביר במסדר הדקל האקדמי" מממשלת צרפת בשנת 2003 ובשנת 2011 את "פרס אוסטנה" האיטלקי.

ערכתי עם מירן ראיון אינטרנטי קצר:

איך אתה מחליט אם להוציא ספר מסוים? - על פי הטעם שלי, מעט מאוד אם בכלל על פי שיקולים מסחריים. ועל פי רצוני שהספר המסוים יהיה נגיש לקוראי העברית

האם יש שיקולים כלכליים? - לא. הוצאנו ספרים שידענו מראש שיימכרו בכמה מאות בודדות אבל היה חשוב לנו להוציא אותם. אנחנו מוציאים בדרך כלל ספרים שזהו להם תרגום ראשון לעברית, ספרים שהוצאות אחרות לא הוציאו.

איך התחלת? - התחלנו לגמרי באקראי מספרון ובו 1200 מילים ושמו "בוקר חום" שמתאר תהליך של התפוררות חברתית והשתלטות משטר טוטליטרי על המדינה והחברה. מכרנו כבר כ-5000 עותקים...הוצאות גדולות לא מצאו לו מקום בגלל שהוא היה קטן כל כך.

איזה הוצאות אחרות אתה אוהב ומעריך? - לא רוצה לנקוב בשמות כי בטח אשכח מישהו...רק אומר שאני אוהב ומעריך הוצאות ספרים שיש להן תפיסת עולם והן לא מסתפקות בממד האסתטי של התרבות והספרות אלא מדגישות את הממד האתי, המוסרי, ההומניסטי, הכלל-אנושי.

מה אתה חושב על חוק הסופרים? האם הוא מגן  על הסופרים? - חוק הספרים היה חוק חיובי לסופרים וגם להוצאות העצמאיות דלות האמצעים ובסופו של דבר גם לקוראים. נדרשו בו תיקונים, בעיקר בתחום העלויות של ההפצה וההנחות לרשות הגדולות. חבל מאוד שהוא בוטל בצורה ברוטלית חודשים ספורים לפני שממילא היה אמור להיבחן מחדש.

אהבתך לעיר מסוימת - פריז/ונציה - המקומות שאני אוהב הם מקומות שחייתי בהם את החיים היומיומיים, ברמה הקיומית, לאו דווקא האינטלקטואלית או האמנותית. עכשיו אני עובד על "רומא, סיפור אהבה". בסדרה הזאת אני רוצה להעניק לקוראים אפשרות להתבונן ולחוות את הערים האלה דרך המשקפיים של סופרים ומשוררים בכל הדורות. זה יכול להעשיר אותנו, לראות דברים גם בעיניהם של אחרים.

מתי הרגשת שיש צורך בעוד הוצאת ספרים? - לא הרגשתי. המפיץ שאל אותי אחרי הצלחת "בוקר חום" מה הספר הבא. אמרתי שאין הספר הבא. הוא אמר: חבל, כי יש לך טעם וחוש טובים. אז השתכנעתי והוצאתי את ,"אני נכון למות" של נלסון מנדלה.

מה גרם לך לפתוח את ההוצאה? הרצון להביע ולהשפיע. להיות מו"ל עצמאי זאת אמירה. להוציא ספרים, זאת אמירה תרבותית, חברתית, אידאולוגית

האם אפשר להתקיים מזה? (שאלה משעממת וקרתנית- אתה יכול לדלג עליה) זאת שאלה לגיטימית! התשובה היא: לא, אם מתעקשים להישאר "נקיים" וחפים משיקולים מסחריים, גם אם מקבלים פה ושם תמיכה מקרן או מוסד כלשהם. אם נכנעים למציאות וגולשים לכותרים עם פוטנציאל מסחרי - אולי. וגם זה אני מניח בצמצום. אני מתכוון כמובן להוצאות העצמאיות הקטנות

איך אתה משווק את ספריך? - את המודפסים באמצעות המפיץ (ספרות עכשיו בע"מ) ובמכירה ישירה (מירן נוסע לרוב בעצמו אל רוכשי הספרים ומביא להם אותו לביתם! אפ"ב). את הגרסאות הדיגיטליות באמצעות אתרי כותר, מנדלי ואינדיבוק.

הספרים שאני הכי "גאה" שהוצאתי הם: "עבד אמריקני, סיפור חייו" מאת פרדריק דאגלס, "בוקר חום", "היהודי הנודד הגיע" מאת אלבר לונדר, הסדרה הפילוסופית "זמן לפילוסופיה".

 

אסנת פיינזילבר ברדה – מרצה לקולנוע ולספרות.

 

חדש על המדף

אלגנטיות של קיפוד / מוריאל ברברי

אלגנטיות של קיפוד / מוריאל ברבריסיפורם של שוערת בניין מהודר בפריז, ילדה שקטה ומחוננת המתגוררת בו ודייר יפני המשנה את מהלך חייהן יסחף גם את קוראי העברית. אלגנטיות של קיפוד הוא ספרה השני של מוריאל ברברי, מרצה לפילוסופיה ילדת קזבלנקה שבמרוקו, שלמדה באוניברסיטה בצרפת ומתגוררת היום ביפן. הספר זכה  בכמה פרסים, ביניהם prix des Libraires היוקרתי, וזכויות התרגום שלו נמכרו עד כה ל-36 מדינות. הספר עובד לסרט שיעלה על המסכים בצרפת באוקטובר 2009.

בלוג של ספרנית...

Warning: Creating default object from empty value in /var/www/localhost/htdocs/modules/mod_feed/helper.php on line 46
  • הגדה של פסח, פרנקפורט 1891
    באוסף הספריה שלנו ישנה הגדה של פסח שהודפסה בפרנקפורט בשנת 1891. ההגדה התגלגלה לספריה במהלך השנים ביחד עם אוספים פרטיים של תושבי נהריה. הצאצאים שביקשו להיפטר מהאוצר, כנראה שלא ייחסו חשיבות לנכס המשפחתי. בעיניי, להגדה של פסח שעוברת במשפחה יש ערך. ההגדה מספרת את קורות עם ישראל אבל היא יכולה גם לספר סיפור נוסף – […]
  • ואולי בכנס הבא התיק האדום יוחלף בקינדל
    כנס מולטידע הסתיים היום, במהלך שלושת הימים האחרונים שמעתי הרצאות מעניינות ונפגשתי עם עמיתים מספריות שונות. גלית בן-ישראל בהרצאה שלה שעסקה בנושא-בין גלובלי ללוקאלי, המליצה לספרניות להיות בלוגריות! (אז, חזרתי לכתוב אחרי הפסקה ארוכה) מאחר ויש בכנס מושבים מקבילים, עברתי לשמוע חצי מהסדנא של שירית בן-ישראל. במהלך ההרצאה שירית עם חולצה שבחזיתה כתוב: מי שלא משווקת שובקת, […]