אגרון - תוכנה לניהול ספריות, ארכיונים ומרכזי מידע

משפחת אגרון,

מברכת את קהל לקוחותיה

ואת כל בית ישראל

בחג כשר ושמח.

משרדי אגרון יהיו סגורים

מערב חג ראשון 14 לאפריל

ועד יום שני 21 לאפריל.

חג שמח

 

נפשות מתות - גוגל /אסנת פיינזילבר ברדה

 


נפשות מתות – גוגול / אסנת פיינזילבר ברדה

זה עתה גמרתי לקרוא את "נפשות מתות" של ניקולאי גוגול. קראתי את הספר לראשונה, בתרגומו של צבי ארד כשהייתי בתיכון, בהמלצתה של המורה להיסטוריה, מורה שמי שלמד אצלה לא שכח אותה. היא הפצירה בנו לקרוא את הספר, ואני גם זוכרת שנהניתי ממנו.

התרגום החדש של רנה ליטוין עושה חסד עם היצירה הגדולה הזאת. ומתעלה על התרגום הראשון. העברת היצירה הזו משפה לשפה מצריכה ידע עמוק בשפה ובגינונים הלשוניים הרוסיים– למשל איך פונים בצורה ראויה לבעלי דרגות שונות. ליטוין, שהייתה מתרגמת מחוננת משלוש שפות, הלכה לעולמה לפני שהספר יצא לאור. גוגול קרא ליצירתו "פואמה" ולא רומן, ולראשונה התרגום כולל גם את החלק השני, הקטוע, שגוגול שרף גרסה מעודכנת יותר שלו. הפרוזה של גוגול כל כך חיונית, למרות השנים שחלפו, נהנים מכל קטע, גם אם בחלק השני זה קצת מקוטע.

סיפור המעשה הוא לכאורה פשוט: צ'יצ'יקוב עובר בכרכרתו על פני רוסיה וקונה מבעלי אחוזות איכרים וצמיתים שמתו, אך עדיין רשומים בחיים – הם הנפשות המתות. ברוסיה היה נערך מפקד כל חמש עשרה שנים, בעלי האחוזות נאלצו לשלם מיסים גם על האיכרים שנפטרו במשך התקופה הזאת, עד למפקד הבא. לכן לא התנגדו "למכור" את הנפשות המתות. אבל מה הסיבה שצ'יצ'יקוב קונה אותם? הסיבה לכך היא חלק מהאבסורד בכתיבה של גוגול, משהו שלא מתפענח עד הסוף, ועושה אותה לכל כך מצוינת.

מרתק לגלות איך סאטירה שנכתבה לפני מאה ושבעים שנה יכולה להיות מרגשת, אקטואלית, חדה וחכמה. אין כמו גוגול לתאר תיאורים נפלאים של יחסים בין אנשים, ובכלל זה בין אדונים למשרתים, רכבים וכיו"ב, הווי כפרי, רכילויות ותככים, שוחד, סלנג, נופיה של רוסיה, הבירוקרטיה הרוסית, סוגים של כרכרות, (ולמי מתאים כל סוג, למשל כרכרה שמתאימה לרווק), החולשות האנושיות, וכן, גם שנאתו של גוגול ליהודים (כמה פעמים מוזכרים "יהודונים" כאוהבי כסף), ושנאתו, למעשה פחדו מנשים.

עורך הספר מנחם פרי הוסיף אחרית דבר וגם פרקים מהביוגרפיה של גוגול, שמעניין לקרוא. אביו היה מחזאי, גוגול עצמו כתב גם את "רביזור" שהועלה בארצנו ע"י תאטרון גשר לפני מספר שנים, ובעבר תחת השם "מבקר המדינה", נמשך לגברים, ארבע פעמים שרף יצירות ספרות שלו, (כולל את החלק השני של "נפשות מתות", התרגום נעשה מתוך הטיוטות), ניסה את מזלו כשחקן, ללא הצלחה, כתב סיפורים קצרים (האדרת, האף- שיאי הסיפור הקצר), את נפשות מתות כתב במשך 13 שנים באיטליה ובארץ הקודש, ממנה התאכזב. ועדת הצנזורה המוסקבאית סירבה לאשר את הספר בטענה ש"הנפש היא בת אלמוות, לא יכולה להיות שום נפש מתה: המחבר יוצא נגד האלמוות". חמישה רופאים עינו את גוגול עד צאת נשמתו במשך חמישה ימים כדי לגאול אותו מדלקת חמורה בקיבה ובמעיים כתוצאה מאי פעילותם. הוא מת מהעינויים הללו בגיל 43. תוכלו לקרוא על כך גם ב"השם הטוב" ספרה של ג'ומפה להירי.

גוגול קרא לספרו "פואמה" ולא רומאן, ותכנן לכתוב לו קטעי המשך ברוח "הקומדיה האלוהית של דאנטה" הספר כל כך מקסים, שקשה לדעת מהיכן לצטט. הנה הקטע הפותח:

"בשערי האכסניה שבעיר המחוז N נכנסה בריצ'קה (כרכרה קלה בעלת גג מתקפל) קפיצית לא גדולה, נאה למדי, מאלה שנוסעים בהן רווקים: סגני אלופים בדימוס, סרני מטה, בעלי אחוזות שברשותם כמאה נפשות איכרים – בקיצור, כל אלה המכונים אדונים ממעמד הביניים. בבריצ'קה ישב אדון, לא יפה תואר, אך גם לא מכוער למראה, לא שמן מדי, לא רזה מדי; לא היה אפשר לומר עליו זקן, אך גם צעיר במיוחד לא היה. כניסתו לא עוררה כל מהומה בעיר ולא לוותה בשום דבר יוצא דופן; רק שני מוז'יקים רוסיים שעמדו בפתחו של בית מרזח ממול לאכסניה, העיר אי-אלה הערות, אשר נגעו בעצם לרכב, יותר מאשר ליושב בו, "סתכל" – אמר האחד לחברו, "תראה איזה גלגל! מ'תה חושב, יגיע הגלגל הזה, אם יצא לו, עד מוסקבה, או לא יגיע?" –"יגיע" ענה חברו. –"ולקזאן, נראה לי לא יגיע, מה? –"לקזאן לא יגיע", ענה האחר. בזה הסתיימה השיחה." (עמ' 9)

וכן: ""לא יכול, מיכאיל סמיונוביץ', האמן לי, איני יכול: מה שאי אפשר אי אפשר" אמר צ'יצ'יקוב. ובכל זאת הוסיף עוד חצי רובל. "למה אתה מתקמצן?" אמר סובקביץ'. "באמת, זה לא ביוקר! נוכל היה מרמה אותך. מוכר לך זבל ולא נפשות: אבל שלי שלמים כמו אגוזים. כולם מובחרים: אם לא בעלי מלאכה אומנים, אז סוג אחר של מוז'יק חסון. הנה קח למשל את בונה המרכבות מיכיב! הרי אף פעם לא בנה שום רכב אחר אלא על קפיצים. ולא כמו אלה שעושים במוסקבה, שמחזיקות מעמד לשעה – אלא חוזק שכזה, ובעצמו מרפד וגם מכסה בלכה!" צ'יצ'יקוב פתח את פיו להעיר שמיכיב זה, בכל זאת, כבר מזמן אינו בעולם הזה: אך סובקביץ' היה שרוי, כמו שאומרים, בעין סערת הדיבור, וממנה שאב את שטף המלל ואת כוח ההבעה: "וסטפן פקק, הנגר? אני נותן את הראש אם תמצא מוז'יק כזה באיזה מקום. איזה כוח עצום זה! אילו שירת בחיל המשמר אלוהים יודע מה היו נותנים לו... צ'יצ'יקוב שוב רצה להעיר שגם הפקק הזה כבר לא קיים בעולם, אבל סובקביץ' כנראה נסחף: הדיבור זרם ממנו בזרמים כאלה, שהיה אפשר רק להקשיב." עמ' 127-128).

גוגול צדק – היצירה הזו היא לא פרוזה, היא שירה. חג שמח!

אסנת פיינזילבר ברדה – מרצה לקולנוע

 

 
 
עמוד 1 מתוך 24

אגרונט - ספריות מקוונות

בית הספר לפיתוח מנהיגות, צה"ל - מרכז מידע

תיק אישי

אסנת פיינזילבר ברדה מספריית קיבוץ גן שמואל

 

הספריות הסמויות מהעין – אסנת פיינזילבר ברדה

לכל אוהב ספר יש ספריות שהוא זוכר, וספריות שהוא מייחל לבקר בהן. מי שאוהב לקרוא, מן הסתם אהב לעשות זאת כבר בילדותו, ועד לבגרותו הספיק לבקר בכמה וכמה ספריות.

יש את הספריה הביתית. פעם הספריות שכנו אחר כבוד בסלון. אבל זה כבר מזמן לא בון טון עיצובי. ספריות סופגות הרבה אבק, ולא מאפשרות מראה "נקי" והייטקי לחדר הראשי בבית.  אנשי רוח כשהיו מצטלמים – זה היה תמיד על רקע הספריה שלהם. עד היום כשמצלמים חוקרים, פוליטיקאים ואנשי רוח על רקע הספריה שלהם, אני תמיד מציצה מאחוריהם – מעניין אותי מה הם קוראים. מה מרכיב את עולמם הרוחני והגשמי. פילוסופים יוונים? ספרות תורנית? ספרי שירה? ספרים על כלכלה או שיווק? אמור לי מה אתה קורא ואומר לך מי אתה.

קרא עוד...

כותרים חדשים מומלצים

סיפורת

שתיים דובים / מאיר שלו , עם עובד

פרויקט רוזי / גרהם סימסיון מאנגלית : גיון בסקין, אחוזת בית

פרנסוס על גלגלים / כריסטופר מורלי מאנגלית : יהונתן דיין, זיקית

חנות הספרים הרדופה / כריסטופר מורלי מאנגלית: יונתן פיין , זיקית

צל עולם / ניר ברעם , עם עובד

כתובת אש / יעל נאמן , כתר

אשת הסדנלר / אדריאנה טריג'יאני מאנגלית : הדסה הנדלר , ידיעות ספרים

קולות מן ההרים / חלאד חוסייני מאנגלית : צילה אלעזר , מטר

התופת / דן בראון מאנגלית : נורית לוינסון, מודן

נפשות מתות / ניקולי ו. גוגול מרוסית: רנה ליטוין , הספריה החדשה

ספרי ילדים ונוער

וניל על המצח ותות על האף / מאיר שלו , עם עובד

יומנו של חנוך 7 - הצלע השלישית / ג'ף קיני מאנגלית: ארז אשרוב , כנרת-זמורה-ביתן

הקמע 3 / קאזו קיבואישי מאנגלית  דנה זייברט , כתר

הזבלונית  מאנגלית : ניר הופמן , ידיעות ספרים

רחוב בירושלים / חנה ודוד עמית / כנרת-זמורה-ביתן


חדש על המדף

אוגרים סיביריים / גרוסברגר תומר

אנשים נוטים להסכים אם דורי. זה מנגנון פשוט: בגלל הגמגום שלו הם משלימים לו את המשפטים, ואחר כך יש בהם איזו גאוותנות שמקשה עליהם לסתור את עצמם. ככה דורי גרם לדובי להסכים לאייר לו את הספר שכתב. ככה נוצר החיבור הראשון ביניהם קצת אחר כך דורי נסע להודו ודובי התחיל לכתוב לו מכתבים.

 

בלוג של ספרנית...

  • הגדה של פסח, פרנקפורט 1891
    באוסף הספריה שלנו ישנה הגדה של פסח שהודפסה בפרנקפורט בשנת 1891. ההגדה התגלגלה לספריה במהלך השנים ביחד עם אוספים פרטיים של תושבי נהריה. הצאצאים שביקשו להיפטר מהאוצר, כנראה שלא ייחסו חשיבות לנכס המשפחתי. בעיניי, להגדה של פסח שעוברת במשפחה יש ערך. ההגדה מספרת את קורות עם ישראל אבל היא יכולה גם לספר סיפור נוסף – […]
  • ואולי בכנס הבא התיק האדום יוחלף בקינדל
    כנס מולטידע הסתיים היום, במהלך שלושת הימים האחרונים שמעתי הרצאות מעניינות ונפגשתי עם עמיתים מספריות שונות. גלית בן-ישראל בהרצאה שלה שעסקה בנושא-בין גלובלי ללוקאלי, המליצה לספרניות להיות בלוגריות! (אז, חזרתי לכתוב אחרי הפסקה ארוכה) מאחר ויש בכנס מושבים מקבילים, עברתי לשמוע חצי מהסדנא של שירית בן-ישראל. במהלך ההרצאה שירית עם חולצה שבחזיתה כתוב: מי שלא משווקת שובקת, […]