אגרון - תוכנה לניהול ספריות, ארכיונים ומרכזי מידע

דואל הדפסה

כיצד קולטים את רשימת התלמידים והמורים לשנת הלימודים תשע"ה

 

במזכירות

ראשית ניגשים למזכירות ופותחים את המנב"ס האינטרנטי.VDI.

במנב"ס בוחרים> קובץ> תוכניות שרות> תזמון והכנת אצוות> בוחרים בצווה מספר 1171=יצוא פרטי קוראים בספרייה.

לוחצים על זכוכית המגדלת הפותח מסך בו רואים את נתיב השמירה במחשב של האצווה:

הנתיב כפי שרואים בתמונה הוא: N:\Manbas_ts\Mail\Out\xxxx

האיקסים מחליפים את מספר מוסד בית הספר. לוחצים על V ירוק ובוחרים הרץ עכשיו.

בתום העתקת האצווה, מתקבל מסך להדפסה. לא להדפיס ללחות סגור=close.

ממזערים את המנב"ס ופותחים כרום, או אקספלורר. ופותחים את www.gmail.com
(או WALLA)

נכנסים לתיבת המייל שלכם ושולחים מייל לעצמכם. למייל מקשרים את האצווה ע"י

בחירת המחשב שלי>דיסק N>manbas ts> mail>out>מספר סמל בית הספר>בוחרים

את האצווה, isf0001.dat לא לבחור את האצווה עם הסיומת chk  או כל אצווה אחרת

ושולחים למייל.


בספרייה.

נכנסים למייל שלכם מורידים את הקובץ ISF0001.   להורדות שלכם.

בתוכנה אגרון מבצעים הכנה:  עדכון> עדכון טבלאות> כיתות> ניקוי כפילויות> מעבירים

את כל כיתות תשע"ד (מתחילים ב 2014 ) לתוך כיתת בוגרים. בכיתת המורים לא נוגעים.

לוחצים באגרון> קוראים>  קליטה ממנב"ס>  קלוט תלמידים>  נפתח חלון>  ניגשים להורדות>

בוחרים את Isf0001.dat במידה ולא מופיע ה-dat, זה בסדר העיקר לא chk..וקולטים בקליק כפול על האצווה.

לאחר גמר הקליטה, (בקליטה מופיע מסך כתום עם מונה קליטה.)ניגשים לקוראים> העברת ערכים

משדה תפקיד לשדה כיתה. בוחרים בתפקיד מורה ובשדה כיתה סגל הוראה או ערך אחר שנבחר על ידכם לוחצים על אישור, מספר פעמים.

במידה ויש כיתות עם קידומת אפס, יש לבצע ניקוי כפילויות ולהעביר אותם לכיתת בוגרים.

הפעולה האחרונה נועדה למחוק את  הקוראים הבוגרים שסיימו ולא חייבים ספרים. ניגשים

לקוראים> מחיקת קוראים לפי כיתות> ובוחרים את כיתת בוגרים ומאשרים.

בתום האישורים יפתח דו"ח בו יופיעו הקוראים שלא נמחקו מאחר והם חייבים ספרים.

רק לאחר שיזוכו קוראים אלו ניתן יהיה למחוק גם אותם באותה דרך.

בהצלחה!!

קשה לכם? ניתן בכל שלב להסתייע בצוות התמיכה של אגרון.


על-מנת להוריד את ההוראות בקובץ נפרד, לחץ כאן (פורמט pdf).

 

ביקורת ספרים

חמישה ימים שזעזעו את העולם – אירופה בשלהי מלחמת העולם הראשונה

הפנטום הנאצי – מסע בעקבות שרידי הרייך השלישי / אסנת פיינזילבר ברדה – מרצה לספרות ולקולנוע.

ספרים הם מפלט נוח במצבים של חרדה, עצב ויאוש, כמו זה שתקף אותי בעצם ימי מלחמת צוק איתן. חרדה מהטילים, עצב ויאוש מכך שזהו סיפור חיינו – כל כמה שנים אנו משלמים בדם על הזכות לחיות כאן. הייאוש נובע מכך גם מכך שלא נראה שזה עומד להשתנות בזמן הקרוב.

ניסיתי להתנתק מהחדשות ברדיו, מהדיווחים באינטרנט ומהפאנלים הבלתי נגמרים בטלוויזיה, קיוויתי שהספר הזה יביא תובנות חדשות, הרי אם מלחמת העולם השנייה שהייתה איומה לאין ערוך ממלחמה זו, הסתיימה איכשהו, יש לקוות שגם המלחמה, ואולי גם הסכסוך האיזורי הזה יבואו לקיצם מתישהו.

הספר מזכיר לנו שהמילה היסטוריה בצרפתית, ואולי בשפות נוספות, היא סיפור. הוא מספר את סיפורם של חמשת הימים האחרונים של המלחמה הנוראה ההיא, שהשנה מלאו שבעים שנים לפריצתה, דרך סיפוריהם של אנשים שונים, ממדינות שונות, ומצדדים שונים של המתרס. פוליטיקאים, חיילים, אזרחים, ילדים ומבוגרים. בסט יודע לספר סיפור, ודרך הסיפורים הקטנים אנו יכולים להסיק משהו על הסיפור הגדול. מלחמת העולם השנייה היא חור שחור בציוויליזציה המערבית, שכנראה לנצח ינסו להבין ולהסביר אותו במחקר היסטורי, בספרות ובקולנוע.

התחקיר של בסט מרשים מאד, הכתיבה היא קצת פופוליסטית מדי, אבל במצב הנוכחי (קריאה לשם אסקפיזם, בזמן מלחמה) זה לא ממש מפריע. הוא מודע לכך שאנו נגלה עניין רב יותר בחייהם של אנשים מפורסמים מאנשים רגילים,  ולכן מלבד התיאור של כיצד חוו מדינאים פשיסטים ונאצים את סוף המלחמה, חלק מהסיפורים הם סיפוריהם של אנשי שם, מרתק לקרוא איך הם עברו את מלחמת העולם השנייה, ואיך הם חוו אותה ואת סופה. היה מעניין במיוחד לקרוא על :קיסינג'ר, סופיה וילאני שיקולונה (ששינתה את שמה מאוחר יותר לסופיה לורן, והגשימה את חלומה של אמה להיות כוכבת הוליוודית), אודרי הפבורן (שהנאצים ייעדו אותה להיות זונה בעבורם, היא ברחה מגורל זה), לני ריפנשטאל הקולנוענית הנאצית, רומן פולנסקי, קורט וונגוט, גינטר גראס, ג'וזף הלר, חיים הרצוג שימעון ויזנטל, ועוד רבים.

הספר כאמור, מצטרף לשורה ארוכה של ספרים וסרטים על מלחמת העולם התיאורים מהספרים השונים חוזרים על עצמם, ומספרים את אותו הסיפור מזווית שונה, כמו למשל תיאור הימים האחרונים של היטלר בבונקר שלו, ניתן לקרוא ב"בתוככי הרייך השלישי" ספרו של אלברט שפאר שהיה האדריכל ושר החימוש של היטלר, ואדם קרוב אליו, לצפות בכך בסרט "הנפילה", בסדרת הטלוויזיה הצרפתית המונומנטלית "אפוקליפסה" וגם בספר הזה יש התיחסויות לכך.

ספרה של פרופ' דנה אריאלי "הפנטום הנאצי" – מסע בעקבות שרידי הרייך השלישי, מספר את הסיפור מזווית קצת אחרת. אריאלי חוקרת את קשרי הגומלין שבין פוליטיקה ואמנות כצלמת, וכחוקרת אקדמית. אריאלי חקרה את שרידי האדריכלות הנאצית, איתרה את הערים שיש בהן הרבה שרידים של אדריכלות נאצית, עסקה באיתור מידע על תהליכי התכנון הפנימי והחיצוני של המבנים האלו. היא חוקרת בספרה כיצד מתמודדת גרמניה של היום עם המבנים הללו. כמו כן, היא ראיינה בראיונות עומק גרמנים הקשורים לנושא: חוקרים, אוצרים, משמרים ובירוקרטים המופקדים, כל אחד בדרכו, על תרבות הזיכרון הגרמנית של ימינו, היא מביאה בספרה כרבע מהראיונות שערכה.

תרבות הזיכרון – בשנים האחרונות, לאחר עשרות שנים של התעלמות והדחקה, בגרמניה בחרו לציין באמצעות שלטים, פסלים, יצירות אמנות (כמו "הספריה הנעלמת" של מיכה אולמן במקום בו נשרפו ספרים בליל הבדולח), אבני נגף וכיו"ב, כמעט בכל פינה בברלין יש איזכור למה שקרה שם במשך 12 השנים שהנאצים שלטו בגרמניה.

הספר נקרא "הפנטום הנאצי" כיוון שהזיכרון הנאצי אינו מרפה, ורוחות הרפאים שלו שבות להופיע בכל אתר ואתר. האדריכלות הנאצית, ככל אדריכלות פשיסטית, הייתה מונומנטלית, וכוונתה הייתה להאדיר את הפיהרר. (כאן כדאי לקרוא את תיאוריו של שפאר על השאיפות הגדולות של היטלר, ועל כך שגם בשיא המלחמה, לא חסך באמצעים ובמאמץ לבניינים המונומנטלים שנועדו להאדיר אותו ואת הרייך השלישי, והעדיף להקצות משאבים גם בשעה שגרמנים סבלו ממחסור במזון ובמוצרים הכרחיים נוספים) במהלך מלחמת העולם השנייה נהרסו חלק מהמבנים הנאצים, אך חלקם נותרו על מכונם, ויש נסיון להכיל אותם במרחב האורבני בדרכים שונות – במה שאריאלי מכנה "הנצחה שקופה" או "הנצחה שפופה", בעקבות יצירתו של אולמן.  לטענתה, חפירת הבור ("הספרייה הנעלמת")  מתחת לקרקע מהווה הדגמה לעקרון ההנצחה השפופה. היא מעלה לדיון שאלות פסיכולוגיות של מודעות והדחקה אך בה בעת מתכתבת עם ההיסטוריה; העובדה שהספרייה של אולמן עשויה לחמוק מעינו של המבקר בכיכר בבל משמעותית שכן היא מתכתבת עם ההיסטוריה של בורות ההרג.

ההפצצות של נירנברג ושל ברלין, כמו גם של עשרות ערים גרמניות אחרות, תמו בטרם נמחתה הארכיטקטורה הנאצית מעל האדמה. בכל הקשור לארכיטקטורה של הרייך השלישי בחרו בעלות הברית ברוב המקרים בהפצצה סימבולית ותו לו. הדבר ניכר היטב כאשר מתבוננים, לדוגמא, במגרש המסדרים של נירנברג שרק סמלי הרייך השלישי חסרים בו היום. רק מיעוט מבין המבנים הנאציים הופצצו עד דק, והרוב המכריע, בוודאי אלה ששימשו כמבני מגורים או כמבני ציבור, נותרו על כנם. כך נוצר מצב בו המבנים נותרו במרקם האורבני, בבחינת נוכחים-נפקדים ופעמים רבות השינוי המרכזי שחל בהם התבטא בניתוצם של הסמלים הנאצים שעיטרו אותם.

רק מיעוט מקרב המבנים הנאציים שהוקמו בין 1945-1933 ייועדו לצרכים פוליטיים מובהקים, ונהנו ממשמעות סימבולית יוצאת דופן. מרבית המבנים הנאציים תוכננו לצרכים שוטפים ומשמעותיים פחות, ועל כן שרדו עם תם מלחמת העולם השנייה.

ספר זה הוא אבן דרך במחקר זה, השילוב המיוחד בין צילומים של אריאלי של שרידי האדריכלות והעיצוב הנאצי, לבין ראיונות העומק עם גרמנים החוקרים את הנושא, יוצר ספר מרתק ומעמיק, שהוא אבן דרך במחקר הנאצי, ומספק זווית מיוחדת על הנושא הזה, שכרוח רפאים, לא יפסיק להטריד אותנו.

 

מבצע לספריות בתי הספר

הדפסה PDF

מבצע מיוחד לכנס ספרנים קיץ תשע"ד של מרכז הספר והספריות בישראל

קטלוג הספרים הישראלי מכיל  כ- 110,000 רשומות קִטלוג של ספרים בשפה עברית שיצאו לאור בישראל בכל הסוגות : ספרי עיון, ספרות יפה  וספרי ילדים ונוער.

הקטלוג מוצג באינטרנט ומעודכן מידי שבוע בכותרים החדשים היוצאים לאור בישראל. בקטלוג חידושים רבים – מוצגות סריקה קדמית ואחורית של ספרים חדשים, ניתן ליצור סל אישי ולשמור שאילתות אישיות בתחומי עניין שונים.

הנכם מוזמנים להתרשם מהקטלוג בכתובת www.icl-catalog.org.il

מחיר מיוחד לקטלוג למשתתפי הכנס – 850 ₪ *

לכבוד

מרכז הספר והספריות בישראל  (פקס. 03-5798048)

אנו מעוניינים להזמין את קטלוג הספרים הישראלי ומנוי לעדכונים שוטפים לשנת תשע"ה – 850 ₪

ספריית בי"ס ____________________________________________________

 

ספרנ/ית_______________________  טל. נייד _________________________

מותאם לתוכנה: אגרון אידאה  גירסה__________

עלי כותרים ספרת חלונות תופ

כתובת הספרייה: רחוב _____________________ יישוב__________________________

 

מיקוד _________       טל' בספרייה: _________________ פקס'.____________________

 

דוא"ל (חובה) ________________________________________________________

כל הזכויות על קטלוג הספרים הישראלי  שייכות למרכז הספר והספריות בישראל, העברת הקטלוג או חלק ממנו מהווה פגיעה בזכויות יוצרים. אני מאשר/ת בזה כי ידוע לי שהקטלוג

ו/או המנוי ניתן לספריה המזמינה בלבד ולא אעביר אותו באופן מלא או חלקי לגורם אחר.

 

שם מאשר ההזמנה: _____________ חתימה וחותמת: _______________

רצ"ב המחאה/התחייבות ע"ס____________________ ש"ח

הקטלוג והמנוי השוטף יסופקו עם קבלת התשלום.

 

לפרטים נוספים התקשרו 6180151- 03  לאנה סלע שלוחה 111  דוא"ל כתובת דוא"ל זו מוגנת מפני spambots, יש לאפשר JavaScript על-מנת לראות את הכתובת

למיכל כץ שמשי שלוחה 112 דוא"ל כתובת דוא"ל זו מוגנת מפני spambots, יש לאפשר JavaScript על-מנת לראות את הכתובת

 
עמוד 1 מתוך 25

אגרונט - ספריות מקוונות

בית הספר לפיתוח מנהיגות, צה"ל - מרכז מידע

תיק אישי

מקהלה הונגרית- יגאל שוורץ / אסנת פיינזילבר ברדה

מקהלה הונגרית – יגאל שוורץ / אסנת פיינזילבר ברדה

זיכרון מימים רחוקים: תואר ראשון בסוציולוגיה באוניברסיטה, המרצה אומר שבניגוד למה שחשבו פעם, שהמשפחה היא מקור לאהבה וביטחון, חוקרים רבים סבורים כיום שהמשפחה היא מקום שלילי, בסיס לשנאה, קנאה וצער. כנראה שהמרצה הזה לא גילה את אמריקה.

ומה עושה סופר או עורך הבא לספר את סיפורה של משפחתו? יגאל שוורץ, חוקר ספרות וראש החוג לספרות באוניברסיטת באר שבע, שכתב בעצמו עשרות ספרים, וערך כמאתיים, מצא דרך מקורית לעשות זאת. מצד אחד הוא רוצה לספר את הסיפור של משפחתו, להציל מהשכחה את אמו, אביו ואחותו, את סיפור ילדותו ונערותו כבן לניצולי שואה מהונגריה, ומצד שני, מה עושים אם הסיפור כל כך קשה וכואב.  מדובר בהורים שהצליחו לברוח מגורל יהודי הונגריה, באב מתעלל מינית, באם הבוגדת בבעלה באופן גלוי, ונוטשת את ילדיה.

שוורץ כאמור, בחר בדרך מקורית. הוא סיפר את הסיפור שלו לפני כשלושים שנה לרות אלמוג, והיא כתבה את הסיפור "גמדים על הפיז'מה" (לא להתבלבל, זה ממש לא סיפור ילדים). שיצא בקובץ הסיפורים "תיקון אמנותי", שוורץ פנה כעת אל הספר, והוא מנתח אותו מבחינה ספרותית ומבחינה פסיכולוגית, ונותן את הפרשנות שלו לאירועים. ותוך כדי כך הוא מאפשר לדמויות, אחותו, אביו ואמו להציג את הזווית שלהם לאירועים שהתרחשו, להביע את דעתם, להתנצח. (מזכיר קצת את שש דמויות מחפשות מחבר של פירנדלו). ניתוח כזה מרחיק אותו מהאירועים הכואבים, לפעמים הוא הבן, קיש הרצג, נסיך קטן, הבן המועדף על האם והשנוא על האב, ולעיתים הוא מבקר הספרות, המנתח את הסיפור, האירועים והדמויות באיזמל קר, מתחשבן עם הקרובים לו, המתים כבר, ועם מחברת הסיפור רות אלמוג, אותה הוא מכנה בחיבה "אלמוגה", איתה עם הבחירות הספרותיות שלה.

כל ניתוח של היצירה הזאת לא יעמוד על גדולתה. שוורץ חושף סיפורים כואבים וקשים על משפחתו, מתעמת עם הזיכרונות הכי קשים, מנסה לפענח, מה היה שם. הסיפור המתרחש רובו ככולו בפרדס בו מתגוררת משפחת העולים ניצולי השואה מהונגריה, מקנה משנה תוקף לביטוי "הציץ ונפגע". כתיבה כזו יש בה מן הסתם אפקט תרפויטי, ניסיון להבין את הבסיס שלך, ומה היה שם, בילדות. רוצו לקרוא. להלן ציטוטים מהספר:

"משהמריאה הציפור המודרנית, גיששתי באצבעותי אחר השיחון הגרמני-עברי שרכשתי, וחיפשתי ומצאתי, מעל ימים ויבשות, מעל הרים וחיות, כיצד אומרים בשפתו של אשמדאי: נסיעה טובה. כיצד אומרים: נא להתפשט! כיצד מבקשים: סליחה. כיצד פוקדים: ימינה, שמאלה! כיצד: מה מקצועך? כיצד אומרים: אמבטיה. כיצד אומרים: אמבטיה. אמבטיה. מקלחת. חדר רחצה. שירותים. כיצד אומרים: תחנה אחרונה(...)" (עמ' 68).

"בשעות שדעתי על אמי הייתה נוחה – ולא היו הרבה כאלה – שבתי ודימיתי אותה בדמות אישה ילדה העומדת ברחוב, בידה פרח, חרצית או משהו כזה, תולשת עלה כותרת אחר עלה כותרת ושואלת בקול: אוהב/לא אוהב. שכן, כל האנשים בעולם, נחלקו מבחינתה על פי נייר הלקמוס הזה. היא הייתה נוהגת לומר בלי לעפעף: הוא היה איש רע או גנב, אבל הוא אהב אותי. ומי שהיה מראה לה סימני אהבה, אמיתיים או מדומים, הייתה מתמסרת אליו בלי שהיות. לא רק גברים. גם שכנות. שליח מהסופר, נהג מונית, וכל כיוצא באלה. ואחרי חמש דקות הם היו יקרים בעיניה – כפי שלפחות טרחה להצהיר – יותר מילדיה, שממילא לא אכפת להם ממנה לא רע, אחי, לא רע. אני פחות ידעתי להתחשבן איתה, למרות שהייתה הרבה יותר רעה אלי. נכון, אחותי, את התחשבנת יותר עם אבא, אנחנו נוהגים להתחשבן, כנראה, עם מי שאנחנו יכולים לאפשר לעצמנו להתחשבן איתו. זה שאנחנו יודעים שהקשר איתו יישמר בכל תנאי. הנה, אצלך בשירים יש לא מעט אבא. וכמעט אין זכר לאמא. אמת, וכפי שאני רואה, גם אצלך אבא לא מככב. שוב ושוב אתה סותם לו את הפה. כמו שעשית לו כשהייתה קטן. וחטפת. לא כמוני. אבל חטפת. ועכשיו אתה עושה מה שבא לך. אנחנו פרשנו וכל הביצה עומדת לרשותך..." (עמ' 74).

"ואשר לשירה ולאהבה: כמה שזה אמא שלי. הילדה-אישה-ילדה שאינה יכולה לחיות שנייה אחת בלי לקבל אישור, ולו גם מזויף בעליל, שהיא נאהבת. אמת, זאת עדות מובהקת לפן האינפנטילי השליט באישיותה. אבל, בגלל הפן האינפנטילי שרדה. לא, הסיבה לכך שנמנעה מלספר לי אל אימי "הצעדה" (צעדת המוות מבודפשט לגבול האוסטרי, כ220 ק"מ שהחלה ב10.11.44, אפ"ב), וסיפרה לי רק על ה"יופי", שהיה בה (אני זוכר שזה נשמע כמו תיאור של מחנה קיץ שהתרחש, בשל איזו תקלה מוזרה, דווקא בחורף, בשלג ובבוץ, וגם, משום מה, בגלל איזו תקלה לוגיסטית מגוחכת של המארגנים, לא היה כל כך מה לאכול) אינה משום שחסה על ילדותי הרכה – היא לא נהגה להביא בחשבון נימוקים "חינוכיים" כאלה. היא נהגה כך משום שבנתה לעצמה כך את ה"אירוע". אלה היו נעוריה. הנעורים היחידים שהיו לה. וכדי להמשיך לחיות, היא הבינה בחושי ההישרדות המופלאים שלה שהיא צריכה לצייר אותם לעצמה, כבר בעת התרחשותם, וודאי אחרי שפסו ועברו, כתקופה שהיו בה גם מאפיינים של תקופת התבגרות נורמלית, כזו של נערה רגילה, בכל מקום ובכל זמן. חיוניות, יופי, שירה, וכמובן, איך לא, גם "רומן" בלתי אפשרי (עם קצין ס"ס שהתאהב בה והציל אותה, אפ"ב), שהלקח הראוי להילמד ממנו הוא, בראש ובראשונה, ואולי אפילו, אך ורק, כמה עוצמתי היה השארם שלה כבר אז...הו הו, אח שלי, כמה שאתה מחזיק מהאמא הזאת שלך. בוא, נודה על האמת. היא הייתה ונשארה זונה. או בשפה שלך, שרלילה. היא תמיד עשתה עיניים לכל אחד. לא סתם קלארי, אחותה, דודה שלנו, לא סבלה אותה, ולא טרחה לשכנע את בעלה שישאירו אותה בביתם אחרי שחזרה. (עמ' 87-88)

וכמה חוכמה ורגישות צריך כדי לכתוב פסקה כזו: (תיאור המרדנות עולה בקנה אחד עם תיאוריהם של הצברים, שמרדו בעולם הישן ורצו לבנות עולם חדש בישראל).

"אמי ואבי, ושוב, הדבר נכון לדעתי ביחס לעולים רבים לארץ – היו "הכבשים השחורות" של משפחותיהם. הם לא היו פחות מוכשרים. לא פחות חכמים, ולא פחות יצירתיים. וגם הם היו יכולים, לכאורה, להישאר בהונגריה או להגר לארצות הברית ולעשות חיל. אבל רק לכאורה. שכן, למעשה – וכאן, אלמוגה, אני חלוק עלייך בנוגע למקום האקסקלוסיבי שנתת לאירועי השואה כגורם מעצב דמות, פעולות ותגובות מסוימות – בשני הורי נטמן, כנראה, איזה יצר מרדני, שניכר בהם כבר בילדותם, איזה זרע חורג, גן שנצרב בהם בירושה מאיזה בן משפחה "אחר", יצר, זרע, גן שחולל בהם מרי, שלבש תדיר פנים של כעס על כל העולם. וזה עלה וצף בשואה, וזו צרה לו צורה חדשה, והוא, בצורתו החדשה, שבללה את האחרות האישית באחרות האתנית, היה זה שהבריח אותם מארצם וממולדתם, טילטל אותם בדרכים ובימים וגזר עליהם –ובעקבות כך גם על ילדיהם וילדי ילדיהם – גורל חדש בארץ הישנה-חדשה. הקשר הכמעט אוטומטי שיצרת, אלמוגה, באמצעות מילות הצופן שמשמיע האב, בין דמות והתנהגותה של האם, לוצי לבין קורותיה בשואה, אינו ממצה ביחס ל"פרוטוטייפ" שלה, אמי, גם בגלל טריטוריה נפשית שעל קיומה למדתי, לראשונה באקראי, מרסיסי דברים שאותם שמעתי ממכרה של אמי, שאף היא נשלחה לאותה "צעדת מוות"." (עמ'77-78)

לא אשכח לציין את איכותו של סיפור המקור, "גמדים על הפיז'מה" של רות אלמוג, מתוך הקובץ שלה "תיקון אמנותי" סופרת נפלאה.

שנה טובה וחג שמח!

כותרים חדשים מומלצים

סיפורת

שתיים דובים / מאיר שלו , עם עובד

פרויקט רוזי / גרהם סימסיון מאנגלית : גיון בסקין, אחוזת בית

פרנסוס על גלגלים / כריסטופר מורלי מאנגלית : יהונתן דיין, זיקית

חנות הספרים הרדופה / כריסטופר מורלי מאנגלית: יונתן פיין , זיקית

צל עולם / ניר ברעם , עם עובד

כתובת אש / יעל נאמן , כתר

אשת הסדנלר / אדריאנה טריג'יאני מאנגלית : הדסה הנדלר , ידיעות ספרים

קולות מן ההרים / חלאד חוסייני מאנגלית : צילה אלעזר , מטר

התופת / דן בראון מאנגלית : נורית לוינסון, מודן

נפשות מתות / ניקולי ו. גוגול מרוסית: רנה ליטוין , הספריה החדשה

ספרי ילדים ונוער

וניל על המצח ותות על האף / מאיר שלו , עם עובד

יומנו של חנוך 7 - הצלע השלישית / ג'ף קיני מאנגלית: ארז אשרוב , כנרת-זמורה-ביתן

הקמע 3 / קאזו קיבואישי מאנגלית  דנה זייברט , כתר

הזבלונית  מאנגלית : ניר הופמן , ידיעות ספרים

רחוב בירושלים / חנה ודוד עמית / כנרת-זמורה-ביתן


חדש על המדף

אלגנטיות של קיפוד / מוריאל ברברי

אלגנטיות של קיפוד / מוריאל ברבריסיפורם של שוערת בניין מהודר בפריז, ילדה שקטה ומחוננת המתגוררת בו ודייר יפני המשנה את מהלך חייהן יסחף גם את קוראי העברית. אלגנטיות של קיפוד הוא ספרה השני של מוריאל ברברי, מרצה לפילוסופיה ילדת קזבלנקה שבמרוקו, שלמדה באוניברסיטה בצרפת ומתגוררת היום ביפן. הספר זכה  בכמה פרסים, ביניהם prix des Libraires היוקרתי, וזכויות התרגום שלו נמכרו עד כה ל-36 מדינות. הספר עובד לסרט שיעלה על המסכים בצרפת באוקטובר 2009.

בלוג של ספרנית...

  • הגדה של פסח, פרנקפורט 1891
    באוסף הספריה שלנו ישנה הגדה של פסח שהודפסה בפרנקפורט בשנת 1891. ההגדה התגלגלה לספריה במהלך השנים ביחד עם אוספים פרטיים של תושבי נהריה. הצאצאים שביקשו להיפטר מהאוצר, כנראה שלא ייחסו חשיבות לנכס המשפחתי. בעיניי, להגדה של פסח שעוברת במשפחה יש ערך. ההגדה מספרת את קורות עם ישראל אבל היא יכולה גם לספר סיפור נוסף – […]
  • ואולי בכנס הבא התיק האדום יוחלף בקינדל
    כנס מולטידע הסתיים היום, במהלך שלושת הימים האחרונים שמעתי הרצאות מעניינות ונפגשתי עם עמיתים מספריות שונות. גלית בן-ישראל בהרצאה שלה שעסקה בנושא-בין גלובלי ללוקאלי, המליצה לספרניות להיות בלוגריות! (אז, חזרתי לכתוב אחרי הפסקה ארוכה) מאחר ויש בכנס מושבים מקבילים, עברתי לשמוע חצי מהסדנא של שירית בן-ישראל. במהלך ההרצאה שירית עם חולצה שבחזיתה כתוב: מי שלא משווקת שובקת, […]